השבת/הפרשה בזוהר – שמות ד' ע"ב

רבי אבא פתח ואמר אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי. בוא ראה, אוי להם לבני אדם שלא יודעים ולא שמים לב בעבודת אדונם. ששנויה, אמר רבי יצחק, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבני אדם מעבודת אדונם, אוי להם לבני אדם מעלבונה של התורה, שאמר רבי יצחק כל מי שמתעסק בתורה בזה העולם, ומסגל מעשים טובים, יורש עולם שלם, וכל מי שלא מתעסק בתורה בזה העולם ולא עושה מעשים טובים, לא יורש לא זה ולא זה, והרי שנינו י

ש מי שיורש עולמו כפי מומו וכפי מה שראוי לו. אמר רבי יצחק לא שנינו אלא מי שאין לו מעשים טובים כלל. אמר רבי יהודה, אלמלא היו יודעים בני אדם, האהבה שאוהב הקב“ה את ישראל, היו שואגים ככפירים לרדוף אחריו. ששנויה בשעה שירד יעקב למצרים, קרא הקב“ה לפמליה שלו, אמר להם, כולכם רדו למצרים ואני ארד עמכם. אמרה השכינה ריבונו של עולם, יש צבאות בלא מלך. אמר לה אתי מלבנון כלה. מלבנון, ממקום של עדן שמלובן בכל מעשיו. כלה, זו השכינה שהיה כלה בחופה, וזה הולך כזו ששנויה, אמר רבי יהודה, מה שכתוב ויהי ביום כלת משה, כלת כתוב. ביום שנכנסה כלה לחופה והשכינה זו היא כלה.