מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - בחירת מנהיג בישראל

”ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל

הר האלוקים חרבה“.

”אמרו רבותינו: כשהיה מרע“ה רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו, עד

שהגיע לחסית, כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע

משה אצלו אמר: אני לא הייתי יודע שרץ אתה מפני צמא, עייף אתה. הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב“ה: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך? חייך, אתה תרעה צאני ישראל“ (מדרש רבה שמות פרשה ב‘, ג‘).

ממדרש זה למדים אנו את מידת רחמנותו של משה רבנו, שכאשר ברח ממנו הגדי, רץ משה אחריו עד שהשיגו. הוא לא רדף אחריו כשאר רועי הצאן אשר דואגים לצאנם ולבהמותיהם רק כדי להרוויח כסף ממכירתם, אלא מחמת גודל רחמנות על הגדי

במקומות רבים אנו מוצאים אצל משה רבנו את מידת הרחמנות. הנה כשגדל ויצא לראשונה אל אחיו לראות בסבלותם, ראה ”איש מצרי מכה איש עברי מאחיו“. משה לא יכול היה לסבול זאת, וכשלא יכול היה להצילו בדרך הטבע, הרגו בשם המפורש.

וכן כאשר הגיע למדין, וראה כי הרועים מגרשים את בנות יתרו, מיד קם להושיען ולהצילן.

מאידך כאשר זוכה משה לראות את השכינה במראה הסנה, ואומר לו ה‘: ”ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים... וארד להצילו... ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי“, ולכך: ”ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים“. על כך ענה משה רבנו, איש הרחמים והחסד: ”מי אנכי כי אלך אל פרעה“ (במדרש רבה פר‘ ג‘, ד‘, פירשו את התלבטותו) . לכאורה צריך היה משה לצאת מיד לישע עם ישראל ולגאלו, מחמת רחמיו המרובים על עמו, והיה עליו לענות לקב“ה: הנני מוכן! כיצד מתיישב סירובו של משה לגאול את ישראל עם מידת רחמנותו הגדולה?

סירובו של משה רבנו ע“ה מובן ע“פ דברי רש“י שביאר את הפסוק: ”מי אנכי כי אלך אל פרעה ואוציא את בני ישראל ממצרים“ - ”מי אנכי - מה אני חשוב לדבר עם המלכים? וכי אוציא - מה זכו ישראל שיעשה להם נס ואוציאם ממצרים?“ משה מעלה שני נימוקים לסירובו להיות הגואל של עם ישראל: הראשון - אם ה‘ רוצה לגאול את עמו, יש יותר ראויים ממני, כגון אהרן, אך אני איני ראוי לדבר עם מלכים; השני - הרי עדיין לא הושלמו ארבע מאות שנה של גזירת ”ועבדום ועינו אותם“, ואם כך צריך זכות ונס כדי להוציאם.

על כך עונה לו ה‘: על מה שאמרת שאינך ראוי להנהגה וכי יש טובים ממך - אני הוא היודע מי ראוי להנהגה ואני קובע שאתה תנהיג. ומה שאמרת שעם ישראל אינם ראויים - אל לך לדבר סרה על עם ישראל, ועוד, מטרת היציאה ממצרים היא: ”בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים“, וכתוב: ”כי נר מצוה ותורה אור“, וכאשר אדם מקבל על עצמו ללמוד תורה, הרי זה כאילו הוא כבר לומד תורה. לכן עם ישראל ראויים להיגאל, שכן מעכשיו כבר יש להם קדושה, בעצם המוכנות לקבלת התורה לעתיד.

מכל מקום למדנו, שמשה מסרב לקבל את השליחות בשל ענוותנותו הרבה.