מפרשת השבוע – מידת הסבלנות

מספרים על אחד מרבני מרוקו, שהיה רגיל לקבל שיחת טלפון בכל יום שישי, על הקו הייתה כלה צעירה, אשר בקשה לדעת מתכונים לכל מיני מטעמים לכבוד שבת קודש, הכלה סיפרה שנשאה לבחור מרוקאי, ורוצה לכבדו במטעמים מבית אביו, ברם, היא איננה בקיאה במטעמים, ואין לה את מי לשאול, ובחרה לטלפן לרב העיר אשר הננו מיוצאי מרוקו, ובוודאי בקי ורגיל היטב בבישולים... הרב היה עונה לה בשמחה בסבר פנים יפות ובסבלנות, והסביר לה את הרכיבים של כל תבשיל ותבשיל כיצד אשתו מבשלת וכיצד אמו הייתה נוהגת לעשות, ובעודו מדבר עימה היה פותח ספר מתכונים שהיה בביתו, והקריא לה מתוך הספר את המתכון... הכלה לא הסתפקה בכך, והדבר נעשה להרגל, ובכל יום שישי טלפנה לרב לשאול איך מכינים מטבוחה, ודג מרוקאי, ופשטידה, ושאר ירקות... והרב בסבלנותו היטיב להקשיב ולענות, ולשמוע איך הבישול של שבוע שעבר היה מוצלח. יום שישי אחד הגיע עוזרו של הרב לביתו, ביום שישי, ושמע את מהלך השיחה, ברצונו היה לקחת את שפופרת הטלפון ולצעוק על האשה האיך מעיזה לשאול רב עיר, בענייני מטבח ומתכונים, אך הרב הניא אותו מלצעוק, והשיב לו: "האשה הזו היא כלה צעירה, אם אני לא אשיב לה בדברים הנראים לכאורה פעוטים, היא תתבייש גם לשאול דברים העומדים ברומו של עולם, ואם זכיתי לעשות שלום בית בין בני הזוג ולגרום להם לענג את השבת במיני מטעמים, והיה זה שכרי....".

בפרשתנו נאמר: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל" (פרק ו' פסוק י"ג), ופרש"י בשם המדרש, ציווה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם. ע"כ. דהיינו, להיות סבלנים ולהנהיגם בנחת. ולעומת משה ואהרון, אנו פוגשים בפרעה אשר נוהג בקשיות עורף והכבדת הלב, הן כלפי עם ישראל והן כלפי עמו, הוא מזלזל בהקב"ה לשאול "מי ה' אשר אשמע בקולו", ומלגלג על האותות שהביא איתו משה, וכפי שהובא במדרש, שבשעה שהפך מטה משה ואהרון לנחש, החל פרעה לצחוק וללגלג (ראה מעם לועז שמות פרק ז' פסוק י"א). ומתפאר על עמו שיחשיבוהו כאלוה.

גם בהפטרת השבת, מתנבא הנביא יחזקאל על חורבן מצרים ומפלתה, ושם מופיע עונשו של פרעה מלך מצרים: "ונתתי חחים בלחייך" (פרק כ"ט פסוק ד'), חחים, היינו רשתות לדיג, וכך יהיה עונשו כדג הנשלה מן המים, וכן ייענש פרעה ליפול בידי האויבים. ומדוע נענש פרעה דווקא בלחייו, הואיל ולחייו צוחקות ומלגלגות על כולם על הקב"ה על עמו, ועל עם ישראל, בגאווה ובוז,- על כן נענש מידה כנגד מידה בלחייו.

וכמה חובה כפולה ומכופלת עלינו לאחוז במידת הסבלנות, הן בבית והן בחוץ, והטיב לבאר זאת שלמה המלך בחכמתו באמרו: "טוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר" (משלי פרק ט"ז), דהיינו, אותו הסבלן ובעל ארך אפיים, יותר טוב מגיבור, והמושל ברוחו שלא לכעוס, יותר טוב מלוכד עיר.

וה' יזכנו להדבק במידת הסבלנות ובאורך רוח!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון

#מפרשתהשבועמידתהסבלנות