מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי שיחות ומאמרים - אשרי האדם העמל בתורה

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - אשרי האדם העמל בתורה

”ויאמר לכו עבדו את ה‘ רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם. ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות ועשינו לה‘ אלוקינו. וגם מקננו ילך עמנו.... ואנחנו לא נדע מה נעבוד עד בואנו שמה“.

פרעה רוצה שהמקנה ישאר במצרים, ומשה רבינו מתעקש שעם ישראל יקח עימו את כל המקנה משום ש“ואנחנו לא נדע מה נעבוד ה‘“. בוויכוח זה רואים אנו יסוד גדול בעבודת ה‘: פרעה רוצה להגביל את בני ישראל בעבודת ה‘ שלהם, לתת קצבה לעבודתם. לכן הוא דורש: ”רק צאנכם ובקרכם יוצג“. אך משה רבינו עונה לו שבעבודת ה‘ אין הגבלה ואין סוף, תמיד יש מקום לעליה ולהתקדמות. ייתכן שנצטרך בהמות נוספות על מנת לעבוד את ה‘. לכן הוא עונה לפרעה: ”וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה“.

יסוד זה בעבודת ה‘ רואים אנו גם אצל יעקב אבינו. חז“ל אמרו עליו שהוא ביקש לישב בשלווה. חשב יעקב אבינו שהוא כבר בגדר של ”ולבי חלל בקרבי“, כלומר שהרג את היצר הרע. הרי הוא התגבר כבר על עשיו, על לבן ועל שרו של עשו; עתה בוודאי לא יבוא היצר-הרע להסיתו. אך אומר הקב“ה: בעולם הזה אין ליישב בשלווה. כאשר אדם יושב בשלווה קופץ עליו היצר-הרע ומבקש להכשילו.

על האדם להיות בעלייה מתמדת, ללא עצירה וללא הגבלה. כך הוא גם בלימוד תורה. חז“ל מתארים (מדרש משלי י‘), שכאשר אדם עולה לדין שואל אותו הקב“ה על לימודו: אם עסק בחמישה חומשי תורה - הוא נשאל מדוע לא עסק באגדה; אם עסק באגדה - הוא נשאל מדוע לא עסק בתלמוד; אם עסק בתלמוד - נשאל האם ”צפה במרכבה“, האם למד את סודות התורה?

כל מה שיעשה האדם בתורה, בקדושה, במצוות וביראת שמים - תמיד הוא יכול להוסיף עליהם כהנה וכהנה. ודברי הגמרא (שבת קנ“ב.): ”תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים—חכמה נתווספת בהם, שנאמר: ’בישים חכמה ואורך ימים תבונה‘“.

לכן נפסקה ההלכה בשולחן ערוך: ”עוונות שהתוודה עליהם ביום הכיפורים שעבר ולא שנה עליהם - אפילו הכי יכול לחזור ולהתוודות עליהם“, ואין בזה בגר של ”ככלב השב על קיאו“. זאת משום שכאשר אדם עולה בקדושה במהלך השנה, הרי שהתשובה של השנה שעברה הייתה מועטת יחסית לתשובה של שנה זו. רק בשנה זו היטיב להבין מהו הערך של המצוה ומהי המגרעת של העבירה; ועל ההבדל שבין הכרתו וידיעתו של השנה הזו לבין אלו של השנה שעברה צריך לעשות תשובה. כך ביאר בעל ה‘בן איש חי‘.

אדם לעמל יולד: ”זכה - הוא עמל בתורה, ואם לא זכה - הוא עמל בארץ; אשריו לאדם שהוא עמל בתורה, אם אדם זכה להבין שהוא צריך לעמול בתורה - אשריו שהוא עמל בתורה, זו הזכות הגדולה שלו.

על האדם מוטל החובה להמשיך ולהתעלות ללא הפסקה וללא מנוחה, ”עד בואנו שמה“, עד בואו של האדם לעולם שכולו ארוך ושכולו טוב. רק אז: ”ושם ינוחו יגיעי כוח“? שם יראה האדם בעיניו מהי ערכה של מצוה קלה שעשה בעולם הזה, וכמה עצום ורב השכר השמור עבורה. כלשון הפסוק: ”מה רב טובך אשר צפנת ליראיך“. בעולם הבא לא יוכל האדם לקיים מצוות, לכן שם ינוחו“.

#מדבריהרבמרדכיאליהוזצלדברימרדכישיחותומאמריםאשריהאדםהעמלבתורה