ממעיינה של תורה – פנינים רעיונות ומאמרים על פרשת השבוע
- אופיר אמויאל
- Jan 27, 2015
- 1 min read
”ונצעק אל ה‘ אלוקי אבותינו... ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים...“, התרופה שהייתה לנו לצרות אלו היא לחזור בתשובה גמורה ובמעשים טובים, כי צעקנו לפני ה‘ וה‘ שמע קולנו. ובכלל הצרות שהיו לנו, שאי אפשר היה לבכות ולהתלונן, כי כולם היו אויבינו וביקשו את רעתנו. אבל היה זמן מתאים שנזדמן לנו לבכות, וזה היה כשמת מלך מצרים ויצאו כל בני מצרים כדי להובילו לקבורה באבלות גדולה והרבה טקסים ובכיות ויללות, כי היו מסובבים אותו בכל העיר כדרך המלכים, כי כך כבודו. ואז יכולנו לבכות על צרותינו. כי אז היו המצרים הולכים ונאנחים ובוכים, והיינו צועקים ונאנחים עמם, והם היו חושבים כי אנו בוכים וצועקים על מות המלך ולכן לא היה איש מאשים אותנו. אבל הקב“ה הצופה נסתרות יודע את כוונתנו כי זה שאנו בוכים אינו בשביל המלך, אלא על עוונותינו שהיו סיבת הגלות המר הזה. (ילקוט מעם לועז)




Comments