מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - זכות יתרו שהפרשה נקראה על שמו

”וישמע יתרו כהן מדין“.

רבים עמדו על השאלה: מפני מה נקראה הפרשה שבה ניתנה התורה לישראל בשמו של יתרו? איזו מעלה מיוחדת הייתה בו ביתרו?

יש לבאר עפ“י דברי הגמרא (ברכות נ“ד.), שאדם חייב לברך ברכת הגומל כאשר ניצל ממצבים מסוימים של סכנה וכן תקנו ברכה במקום שנעשו בהם ניסים. וחובה זו לומדת הגמרא מיתרו, שכאשר פגש את משה רבינו, מיד בירך: ”ברוך ה‘ אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה, אשר הציל את העם מתחת יד מצרים“. ברכה זו נאמרה מתוך שמחה, כמו שתירגם אונקלוס על הפסוק: ”ויחד יתרו“ - ”וחדי יתרו“. כלומר אע“פ שבוודאי היה יכול להצטער על מפלת פרעה ומצרים, שהכירם היטב, שהרי ”נעשה בשרו חידודין חידודין“ כששמע על מפלתם; מכל מקום גברה אצלו השמחה, ובירך את ה‘ מתוך שמחה. זאת על אף שעדיין לא התגייר ולא נמנה על ישראל

שמחה זו חשובה במיוחד משום שהיא נוגעת בטובת ישראל. היכולת לשמוח בשמחת חברו היא הדרך שבה צריך לילך עם ישראל, במיוחד לפני קבלת התורה, זאת בשביל שיהיו ”כאיש אחד בלב אחד“.

תכונה זו מצינו גם אצל אברהם אבינו שהיה מלמד בעולם לראות את מעלתו של כל אדם. עד כדי כך מגיעים הדברים, שצריך כל אדם לרדוף אחר טובתו של השני, להצטער בצערו ואף למסור את נפשו בכדי להצילו - כפי שלמדנו מאברהם אבינו.

גם אהרן הכהן נתייחד במעלה זו. הקב“ה מעיד עליו שכאשר ראה את משה, שמח בטובתו ובמנהיגותו, כלשון הפסוק: ”וראך ושמח בלבו“. בזכות זה זבה לחושן על ליבו, וזכה לעבוד בקודש הקדשים אשר שם מונחת התורה ושני לוחות הברית.

ומי לנו גדול ממשה רבינו, מוסר התורה, שמסר נפשו כאשר אמר: ”מחני נא מספרך אשר כתבת“, ודרשו חכמי הרמז ”מספרך“ - מספר כ‘, דהיינו פרשת תצווה שהיא הפרשה העשרים בתורה, שבה לא מופיע של משה. וכל זאת למען עם ישראל.

למדנו מכאן, שכל מי שרוצה לקנות את התורה צריך להתחזק במידה של ”ואהבת לרעך כמוך“. כך תיקן הארי הקדוש לפני התפילה לומר: ”הריני אוהב כל אחד ואחד מבני ישראל כנפשי ומאודי“.

#מדבריהרבמרדכיאליהוזצלדברימרדכי