העשיר לא ירבה

יש להבין את טעם הדבר: מדוע באמת שהעשיר לא ירבה כפי כוחו, והדל לא ימעיט לפי מעוט יכולתו? העניין הוא כך: מטרת תרומת מחצית השקל הייתה לקניית קרבנות ציבור למשכן, כגון: קרבנות התמידין והמוספין של עם ישראל. לו רשאי היה העשיר להרבות בתרומה זו, עלול היה לקרות למצב שכמה עשירים יתרמו כדי שווים של כמה וכמה קרבנות ציבור, ובימים בהם יוקרבו קרבנות אלו תיגרע זכותם של כל עם ישראל, שהרי הקרבן ביום הזה לא יבוא מכספם. הקב“ה רוצה שבקרבנות הציבור כולם יהיו שווים, העשיר לא יתגאה בכך שהוא נותן יותר מאדם אחר, ולעני לא יהא שברון לב שהוא נותן מעט ביחס לאחרים.

קרבנות אלו הוקרבו בכל יום בשליחותו של עם ישראל כולו, עד כדי כך שאמרו בירושלמי שלכאורה אסור לבני ישראל לעבוד בכל יום, כי יום הקרבת קרבן נחשב יום טוב לבעליו, ואם כן הרי שיום הקרבת התמיד הוא יום טוב לכל ישראל. מכאן למדנו שהקרבנות הוקרבו בשם כל העם (מתרץ הירושלמי שאכן הקרבת התמיד הוא יום טוב לכלל ישראל ואמור להיות אסור במלאכה, אולם מכיוון שכתוב ואספת דגנך לימדה התורה שמותר לעבוד).

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - מחצית השקל מביאה לאחדות ישראל

”העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל“.

יש להבין את טעם הדבר: מדוע באמת שהעשיר לא ירבה כפי כוחו, והדל לא ימעיט לפי מעוט יכולתו? העניין הוא כך: מטרת תרומת מחצית השקל הייתה לקניית קרבנות ציבור למשכן, כגון: קרבנות התמידין והמוספין של עם ישראל. לו רשאי היה העשיר להרבות בתרומה זו, עלול היה לקרות למצב שכמה עשירים יתרמו כדי שווים של כמה וכמה קרבנות ציבור, ובימים בהם יוקרבו קרבנות אלו תיגרע זכותם של כל עם ישראל, שהרי הקרבן ביום הזה לא יבוא מכספם. הקב“ה רוצה שבקרבנות הציבור כולם יהיו שווים, העשיר לא יתגאה בכך שהוא נותן יותר מאדם אחר, ולעני לא יהא שברון לב שהוא נותן מעט ביחס לאחרים.

קרבנות אלו הוקרבו בכל יום בשליחותו של עם ישראל כולו, עד כדי כך שאמרו בירושלמי שלכאורה אסור לבני ישראל לעבוד בכל יום, כי יום הקרבת קרבן נחשב יום טוב לבעליו, ואם כן הרי שיום הקרבת התמיד הוא יום טוב לכל ישראל. מכאן למדנו שהקרבנות הוקרבו בשם כל העם (מתרץ הירושלמי שאכן הקרבת התמיד הוא יום טוב לכלל ישראל ואמור להיות אסור במלאכה, אולם מכיוון שכתוב ואספת דגנך לימדה התורה שמותר לעבוד).

סיבה נוספת לכך שהעשיר והעני צריכים לתת סכום שווה לקרבנות, נובעת ממטרתם. מטרת הקרבנות כפולה: הם באים לעשות נחת רוח לפני הקב“ה, וכלשון הפסוק: ”ריח ניחוח אשה לה‘“, והם באים גם לשם כפרה, וכפי שאמרו חז“ל: ”אמר רבי יהודה ב“ר סימון: מעולם לא היה אדם בירושלים ובידו עוון. כיצד? תמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה, ושל בין הערביים מכפר על עבירות שנעשו ביום. מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עוון“. ממילא כולם נזקקים לכפרה שבקרבנות, הן העשיר והן העני, ולכן יש לדאוג שיד כולם תהיה שווה בהם.

ועוד מחנכת אותנו התורה במצוה זו של מחצית השקל, לידע ולהבין ש“קטן וגדול - שם הוא“, העשיר יידע כי כספו של העני פיקדון הוא בידו, והעני ידע שכאשר הוא מקבל כסף מהעשיר - את כספו הוא נוטל, ובדין. כך אמרו בזוהר הקדוש: העני מזכה את העשיר בקבלו ממנו את הצדקה, ”וגרים ליה לאתקיימא וזכי בגיניה לכמה טבאן לההוא עלמא“ (תרגום: וגורם לו להתקיים וזוכה בעבורו לכמה טובות באותו עולם). הרי שהעני משפיע טובה לעשיר בזה ובזה.

כיום עדיין לא זכינו לקיים את מצות מחצית השקל כתיקונה. בפועל אנו רק קוראים את בתורה את הפרשה; אולם תפילה היא במקום קרבן. ובוודאי שאת המסר החשוב של אחדות ישראל העולה מתוך המצוה אנו יכולים לקיים גם בימינו. הארי הקדוש אמר, שצריך אדם לקבל על עצמו לאהוב כל אחד מעם ישראל לפני התפילה. על-ידי האהבה תפילת העשיר מתקבלת ברצון בלי קטרוג, משום שהיא נעטפת בתפילת העני. תפילת העני עוטפת את כל התפילות - ”תפילה לעני כי יעטוף“, כדברי הזוהר הקדוש - ומעלה אותן לרקיע.

האלשיך הקדוש מסביר מדוע המצוה היא לתת דווקא ”מחצית“ השקל: זו משמעות של אחדות ישראל, שכל אחד בפני עצמו נחשב רק ”חצי“. יהי רצון שנדע להרבות באחדות ישראל והקב“ה יטע בנינו אהבה ואחווה שלום ורעות.

פרפראות - הכרה בהנהגת ה‘ אחר מעשה

”וראית את אחרי ופני לא יראו“.

הנהגת השכינה נסתרת מעינינו, ובשעת מעשה אין אנו יכולים לדעת מהי כוונת עילת העילות ומסבב הסיבות. רק לאחר המאורע ניתן לראות ולהבין היאך כל הפרטים הצטרפו זה לזה בהנהגה הכללית.

יש לרמוז זאת בפסוק: ”וראית את אחורי“ - דהיינו שלאחר מעשה תבין. ועם כל זה, גם לאחר מעשה, לא כל אחד זוכה להבין ואיננו יכולים להבין את כל העניינים וטעמיהם.

סיבה נוספת לכך שהעשיר והעני צריכים לתת סכום שווה לקרבנות, נובעת ממטרתם. מטרת הקרבנות כפולה: הם באים לעשות נחת רוח לפני הקב“ה, וכלשון הפסוק: ”ריח ניחוח אשה לה‘“, והם באים גם לשם כפרה, וכפי שאמרו חז“ל: ”אמר רבי יהודה ב“ר סימון: מעולם לא היה אדם בירושלים ובידו עוון. כיצד? תמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה, ושל בין הערביים מכפר על עבירות שנעשו ביום. מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עוון“. ממילא כולם נזקקים לכפרה שבקרבנות, הן העשיר והן העני, ולכן יש לדאוג שיד כולם תהיה שווה בהם.

ועוד מחנכת אותנו התורה במצוה זו של מחצית השקל, לידע ולהבין ש“קטן וגדול - שם הוא“, העשיר יידע כי כספו של העני פיקדון הוא בידו, והעני ידע שכאשר הוא מקבל כסף מהעשיר - את כספו הוא נוטל, ובדין. כך אמרו בזוהר הקדוש: העני מזכה את העשיר בקבלו ממנו את הצדקה, ”וגרים ליה לאתקיימא וזכי בגיניה לכמה טבאן לההוא עלמא“ (תרגום: וגורם לו להתקיים וזוכה בעבורו לכמה טובות באותו עולם). הרי שהעני משפיע טובה לעשיר בזה ובזה.

כיום עדיין לא זכינו לקיים את מצות מחצית השקל כתיקונה. בפועל אנו רק קוראים את בתורה את הפרשה; אולם תפילה היא במקום קרבן. ובוודאי שאת המסר החשוב של אחדות ישראל העולה מתוך המצוה אנו יכולים לקיים גם בימינו. הארי הקדוש אמר, שצריך אדם לקבל על עצמו לאהוב כל אחד מעם ישראל לפני התפילה. על-ידי האהבה תפילת העשיר מתקבלת ברצון בלי קטרוג, משום שהיא נעטפת בתפילת העני. תפילת העני עוטפת את כל התפילות - ”תפילה לעני כי יעטוף“, כדברי הזוהר הקדוש - ומעלה אותן לרקיע.

האלשיך הקדוש מסביר מדוע המצוה היא לתת דווקא ”מחצית“ השקל: זו משמעות של אחדות ישראל, שכל אחד בפני עצמו נחשב רק ”חצי“. יהי רצון שנדע להרבות באחדות ישראל והקב“ה יטע בנינו אהבה ואחווה שלום ורעות.

פרפראות - הכרה בהנהגת ה‘ אחר מעשה

”וראית את אחרי ופני לא יראו“.

הנהגת השכינה נסתרת מעינינו, ובשעת מעשה אין אנו יכולים לדעת מהי כוונת עילת העילות ומסבב הסיבות. רק לאחר המאורע ניתן לראות ולהבין היאך כל הפרטים הצטרפו זה לזה בהנהגה הכללית.

יש לרמוז זאת בפסוק: ”וראית את אחורי“ - דהיינו שלאחר מעשה תבין. ועם כל זה, גם לאחר מעשה, לא כל אחד זוכה להבין ואיננו יכולים להבין את כל העניינים וטעמיהם.

#מדבריהרבמרדכיאליהוזצלדברימרדכי