מעניין הנביא – יחזקאל ל"ו

”ואשפוך חמתי עליהם“, שהיא החמה הפנימית על הדם ובגלוליהם שעל שניהם תקיא הארץ את יושביה (כמ“ש כי הדם הוא יחניף את הארץ, ובסוף עריות אמר ולא תקיא הא

רץ אתכם בטמאכם אותה...) ועי“כ ”ואפיץ אותם בגויים“, ומן הגויים זורו בארצות ובכ“ז לא היה זה דרך כליה או הסתרת פנים כאילו סילקתי השגחתי כמידת עוונותיהם וז“ש כדרכם ועלילותם שפטתים, שהיה דרך משפט, והיה המשפט מכוון כדרכם, והעונש היה כמידת עוונותיהם לא יתר על המידה. ועי“כ

”ויבוא אל הגוים אשר באו שם“, בא עמהם לגלות, להשגיח שיהיה עונשם רק כמידת חטאם ומידה כנגד מידה, בעניין שיכירו שהעונש הוא השגחת ה‘, אבל ע“י ויחללו (הגויים) את שם קדשי, אחרי שראו שהשגחת ה‘ אתם וגם בהיותם בארץ אויביהם לא עזב אותם לכלותם, עי“כ אמרו הלא עם ה‘ אלה שעדיין השגחת ה‘ דבוקה בם, וא“כ למה מארצו יצאו? ולמה לא יחזירם אל ארצו ששם מקום ההשגחה? ואמרו מבלי יכולת: ואחמול וחוץ מזה חמלתי על שם קדשי אשר חיללוהו בית ישראל שמחוץ מה שנתחלל ע“י הגויים נתחלל ע“י ישראל וע“י מעשיהם הרעים, שעי“כ הוצרך להענישם כפעם בפעם ושם שמים מתחלל תמיד מחדש. וע“י מעשיהם הרעים (מלבי"ם)