מפרשת השבוע – "וקראתי אל הדגן"

מפרשת השבוע – "וקראתי אל הדגן"

מעשה שהיה בימי הנביא יואל בן פתואל, שבע שנים קשות הגיעו על הארץ, בארבעת השנים הראשונות הגיעו ארבעה סוגי ארבה לארץ, ואכלו את כל היבול, ואחריהן נוספו עוד שלוש שנות בצורת קשה, והשנה השביעית הייתה קשה מנשא, שנה בה חיכו החקלאים לגשם הראשון, עבר חודש אדר, ולא ירדו גשמים כלל. רק בראשון בניסן הואיל היורה לרדת. אמר להם יואל הנביא: "צאו וזרעו"! העם חשש מאוד מלזרוע, הלא כעת א' בניסן, ומה יצמח בזמן הקצר שנותר, ואולי כדאי לאכול מהחיטה והשעורה, אמרו לו לנביא: "מי שיש לו קב חטים או קבים שעורים יאכלנו ויחיה או יזרענו וימות", הנביא שמע את הלבטים ואמר להם: "אף על פי כן צאו וזרעו" באותם שנים אם היו זורעים ולא צומח, נותר העם ברעב. יצאו החקלאים עם דמעות בעיניים וזרעו את כל החיטה שבידם, וכשחזרו הביתה רעבים, נעשה להם נס, ומכל מיני חריצים וקיני נמלים יצאו אליהם באורח פלא מספיק גרעינים כדי להישאר בחיים בינתיים.

שלושה ימים זרעו את האדמה והשמיים היו שוממים. וכשסיימו, נפתחו ארובות השמים, וגשם החל לרדת. והחיטה, הרגילה לצמוח במהלך שישה חודשים צמחה לפתע באחד עשר יום בלבד! ובט"ז בניסן הספיקו להקריב מן העומר, ועל אותו הדור הוא אומר "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" (מסכת תענית ה.), כי כשזרעו הזילו דמעות, וכוחן של דמעות התפלה, לפתוח ארובות השמים.

הנס הגדול הזה קרה גם בדורנו, בשנת תשנ"א, (1991למנינם), כאשר חרב ואמת הצורר העירקי, סדאם חוסיין, איימה על עם ישראל היושב בציון, הייתה עצירת גשמים, ובפעם הראשונה ירד גשם אחרי חנוכה, ולאחר מכן לא ירדו שוב גשמים, והיה צער גדול נוסף לצער רוחות המלחמה, ומיד עם תחילת מלחמת המפרץ, בחודש שבט, פרשת בשלח, נפתחו ארובות השמים, וירדו גשמי ברכה, אשר מלאו כל המאגרים, מעל המשוער, ומה שירד באותם שלושת חודשי חורף, הספיק למלאות את כל המחסור. המדענים טוענים שהתפרצויות הרי געש במספר מקומות בעולם, גרמו לכיסוי האטמוספרה וירידה במעלות מזג האוויר. אך כוחן של תפילות עורר רחמים על עם ישראל, באותם ימים טרם המלחמה, נאספו רבבות עם ישראל אל רחבת הכותל המערבי, ואמרו סליחות ותחנונים מפחד טילי הצורר העירקי, וכוחן של תפלות הפך את מידת הדין, ובאותה שנה נעשו ניסים ונפלאות לעם ישראל.

רבותינו תקנו לקרא בשבת זו פרשת פרה כדי להזכיר לעם אשר נטמאו לטהר עצמם באפר פרה, על מנת שיוכלו לעשות את הפסח. ומעין הפרשה אנו קוראים בהפטרה בספר יחזקאל (פרק ל"ו, פסוקים ט"ז - ל"ח), העוסקת גם היא בטהרת עם ישראל.

ויש להוסיף ולבאר טעם נוסף לקריאת הפטרה זו, הואיל ועומדים אנו בסוף ימי החורף וקרובים לימי האביב, על כן אם נרצה להתברך בדגן המבשיל כעת ובפירות העץ המבכירים, הדבר תלוי בדרכינו ובמעשינו, וכדברי הנביא: "וקראתי אל הדגן והרבית אותו, והרבתי את פרי העץ ותנובת השדה" במה הדבר תלוי "וזכרתם את דרכיכם הרעם ומעלליכם אשר לא טובים"(שם פסוקים כ"ט –ל"א), ולהטיב דרכם ולשוב בתשובה. וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון