מפרשת השבוע – "מה נשתנה הלילה הזה"

מעשה ביהודי שישב בליל הסדר והאזין לבנו הקטן המדקלם מן ההגדה "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות", תוך כדי הדברים הציץ היהודי בפירוש האברבנאל שבשולי האגדה שהחזיק בידו, וראה שמבאר מה נשתנתה הגלות הזו שנמשלה ללילה שאורכת כבר אלפיים שנה מבלי לראות את הסוף מכל שאר הגלויות שהיו קצרות יחסית, התעמק היהודי בדבר והזדהה עם השאלה בכל נימי נפשו עד מתי נסבול בגלות הזאת חשב לעצמו, הוא נזכר בצרותיו הפרטיות והחל לבכות, תוך כדי בכיותיו נרדם, והנה בחלומו הוא רואה מלאך ששואל אותו מדוע הנך בוכה בלילה כה קדוש ושמח, "וכיצד לא אבכה" שאל היהודי "כשהשאלה מה נשתנתה הגלות הזו מכל הגלויות נותרת ללא מענה?" אמר לו המלאך "הרי אתה בעצמך השבת על השאלה הזו" "אני?!" תמה היהודי "הכיצד ?!" "הרי אתה אמרת" השיב המלאך "הלילה הזה כולנו מסובין" סתם המלאך ולא פירש. היהודי מתעורר ומנסה להתעמק בדברי המלאך אך הם נותרים ללא פתרון הוא מנסה לשאול את המסובים עמו, אך גם הם אינם מבינים את פשר דברי המלאך, פנה היהודי לרב העיר שהיה זקן ותלמיד חכם, ודר לא הרחק ממנו, התנצל על ההפרעה באמצע הסדר, ושטח בפניו את דבריו הסתומים של המלאך, הרב חייך והסביר:" כשאתה מגבל קמח חיטה, הנך מקבל בצק אחיד שהופך ליחידה אחת של פת, אולם אם תנסה לגבל סובין, תקבל עיסה המורכבת מפרורים רבים בלתי מאוחדים, ואם תאפנה, תקבל פת שברירית המתפוררת בידך, זהו טיבו של הסובין, וזה אשר השיבך המלאך, הלילה הזה- הגלות הזאת, כולנו עשויים מ "סובין", אנו מפוררים ומפורדים, ואין האחדות שוררת במחננו ומשום כך אורכת הגלות. (מפי הרב יונה מצגר שליט"א, וסיפור חסידי מעין זה מופיע בספר יכהן פאר דרוש לשבת הגדול).

המנחות אשר הוקרבו בבית המקדש היו עשויות מסולת בלולה בשמן, ובדרך רמז יש לבאר, עם ישראל נמשלו לסולת ונמשלו לשמן, וגם התורה עצמה נמשלה לשמן (קידושין סט: בן יהוידע שם, ומדרש רבה פרשת תצוה פרשה ל"ו), לרמז שבכל הגלויות על אף שהיו עם ישראל בלולים ומפוזרים בינם לבין האומות, ובינם לבין עצמם, השמן, דהיינו התורה, היא שאיחדה בין הגרגירים, בין כל יהודי ויהודי.

גם בהפטרת השבת, אנו קוראים על נבואת יחזקאל, אשר מתאר את חנוכת בית המקדש שיבנה, והקרבנות שיביא הנשיא בראש חודש ניסן, ובין היתר מתאר את מנהגי בית המקדש בימים שלפני חג הפסח, ובתיאור המנחה הנעשית על ידי הנשיא מתבטא הנביא יחזקאל בפועל "לרוס את הסולת מנחה ליהוה" (פרק מ"ו פסוק י"ד), במנחות, נעשית הסולת על ידי בלילת הסולת בשמן, אך כאן הפועל איננו בלילה אלא "לרוס", שפירושו לערבב היטב ולהדק בידו את הסולת לאחד, והנראה לבאר שאחר הגלות יתאחדו כל עם ישראל לאחד, וכעין גרגירי הסולת המופרדים, המתאחדים לאחד, כך כל הפרודים והמחלוקות ייעלמו כלא היו, ויהיו כל ישראל לגוי אחד בארץ.

ויהי רצון ונזכה מהרה לראות בבניין בית מקדשנו ותפארתנו!

שבת שלום