השבת/הפרשה בזוהר – אמור צ"ו ע"ב

ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש... רבי חייא פתח אני ישנה ולבי ער קול דודי דופר... אומרת כנסת ישראל, אני ישנה בגלות מצרים, שהיו בני בשעבוד קשה, ולבי ער לשמור אותם שלא יכלו בגלות. קול דודי דופק, זה הקב“ה שאמר ואזכור את בריתי.

פתחי לי פתח כחודו של מחט, ואני פותח לך שערים עליונים. פתחי לי אחותי, שהרי הפתח להיכנס אלי בך הוא, שלא יכנסו אצלי בני אלא בך, את הוא הפתח להכניס אותי, אם את לא תפתחי פתחך, הרי אני סגור שלא ימצאו אותי, משום כך פתחי לי, פתחי לי ודאי. ועל כן אמר דוד כאשר רצה להיכנס למלך, אמר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה, זה השער לה‘, זה הוא הפתח ודאי להיכנס למלך, זה השער לה‘, למצוא אותו ולהידבק בו, ועל כן פתחי לי אחותי רעיתי שראשי נמלא טל... כדי להזדווג עמך ולהיות עמך בשלום עולמים.

בוא וראה בשעה שהקב“ה היה הורג בכורי המצרים, כל אלו שהרג בחצות הלילה, והוריד דרגות מלמעלה למטה. באותה שעה נכנסו ישראל בקיום האות הקדוש, נימולו והשתתפו בכנסת ישראל ונאחזו בה. כי הדם הראו על הפתח. ושני דמים היו, אחד של פסח ואחד דם המילה, והיה רשום על הפתח רושם האמונה, אחד כאן ואחד כאן ואחד בניהם, שהרי נאמר ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף, כדי להראות האמונה.