השבת/הפרשה בזוהר – שמיני מ"ב ע"ב

השבת/הפרשה בזוהר – שמיני מ"ב ע"ב

דגים וחגבים אינם טעונים שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרת אותם. כך בעלי ישיבה - המשנה - אין צריכים שחיטה, אלא שנאמר בהם ויגע ויאסף אל עמיו. מה דגי הים חיותם בים, אף תלמידי חכמים בעלי המשנה חיותם בתורה, ואם פורשים ממנה מיד מתים. תנין המשנה שבה גדלים כדגי ים, ואם אלו שביבשה יכנסו למים ולא יודעים לשחות הם מתים. אבל אדם שהם בעלי קבלה, שהם למעלה מכולם נאמר בהם וירדו בדגת הים ובעוף השמים.

שהם בעלי המשנה תנינים. התנין הגדול נחש בריח, כנגד והבריח התיכון בתוך הקרשים, בזמן שתנינים בעלי משנה יש בהם מחלוקת ומקשים זה לזה ואחד בולע חבירו, וזה הוא תלמיד קטן שלא הגיע להוראה ומורה חייב מיתה. ואם הם שווים זה לזה, ויש בהם מחלוקת וקושיה, נאמר בהם את והב בסופה. היינו אהבה בסופה.