מעניין הנביא - ירמיהו ל“ב

מעניין הנביא - ירמיהו ל“ב

”ואקח את ספר המקנה“, היה מנהגם לכתוב שני ספרים, א] ספר המקנה שכתוב בו שפלוני מכר שדה פלונית לפלוני ביום פלוני, והיה חתום וקשור למשמרת, והיו כותבים גם כן המצווה - התנאים שהם ממצוות התורה כמו נתינת הכסף, ודין חזרה ביובל ליורשים, מספר שני תבואות הוא מוכר וכדומה, והחוקים, הם העניינים שהם מנימוסי המדינה במכירת שטרות. ב) את הגלוי היה שטר מכירה מגולה ולא מקושר וחתום שהיה ביד הקונה להראות לכל שהוא שדהו לבל יצטרך לפתוח ספר החתום בכל עת. (מלבי“ם)

“גדול העצה ורב העליליה אשר עינך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.“, אם אדם עובר עבירה והוא מתחייב מיתה בידי שמים, מביא השם-יתברך בחשבון את הוריו, אשתו ובניו וקרוביו, אשר לא חטאו, כי יצטערו צער גדול לכשייענש שאר בשרם. לפיכך אין השם-יתברך מעניש אדם, אלא אם כן שקל וחישב תחילה, שלא יגרם צער לאיש מן הקרובים יותר מכפי הראוי לו. זוהי הכוונה שבפסוק: ”גדול העצה ורב העליליה“ - רק אתה, אלוקים, הנך גדול-עצה ורב-עליליה כזה, לשקול היטב בבואך להעניש אדם - ”לתת לאיש כמעשהו וכפרי מעלליו“ - שכל אחד יסבול מזה רק כפי הראוי לו בהתאם לדרכיו ופרי מעלליו.. (הרה“ג מהר“א יצחקי ז“ל)