מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - השתוקקות למצוות ולתורה

”אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם“.

באחד מפירושיו לפסוק זה, הביא בעל ה‘אור החיים‘ הקדוש את מאמר חז“ל על הפסוק ”זאת התורה לעולה למנחה“: ”אדם עוסק בפרשת עולה, מעלה עליו כאילו הקריב עולה“. כלומר, שכל מצוה שאין אדם יכול באותה עת לעשותה, אם הוא לומד את דיניה בתורה, נחשב לו כאילו עשאה.

על פי זה, פירש ’אור החיים‘ הקדוש את הפסוק בפרשתנו: ”ואת מצוותי תשמרו“ - שמירה מלשון ציפייה, כמו: ”ואביו שמר את הדבר“, ופירש רש“י: ”היה ממתין ומצפה מתי יבוא“. אם תשמרו, תצפו ותשתוקקו, לקיים את המצוות שאינן בהישג ידיכם, ”ועשיתם אותם“ - מעלה אני עליכם כאילו עשיתם אותן ממש. אלו הם דברי ’אור החיים‘ הקדוש.

ואם כך הוא לגבי כל המצוות, לגבי מצות תלמוד תורה עצמה על אחת כמה וכמה. לפעמים חושב האדם, שכיון שהוא לא למד בישיבה, אין הוא יודע - וגם אינו רגיל - ללמוד תורה בעמל ויגיעה, ומשום כך הוא פטור מלימוד. אך זו טעות! על האדם לצפות ולהשתוקק מתי יגיע לידי כך. כך מצווה אותו התורה: ”ואת מצוותי תשמרו“ - צפה והשתוקק להגיע למצב של עמל ויגיעת התורה.

אם כך יעשה האדם, ייתן לו הקב“ה שכר על מחשבתו הטובה, כדברי חז“ל (קידושין מ.) ש“מחשבה טובה הקב ”ה מצרפה למעשה“. בסופו של דבר הוא גם ימצא זמן לקבוע עיתים ללמוד תורה; ואזי יקבל שכר כפליים: גם על המחשבה והרצון וגם על הלימוד עצמו.

בהקשר זה אפשר לבאר את דברי חז“ל (תנא דבי אליהו פרק כ“ה) על כך שחייב כל אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי, אברהם יצחק ויעקב. ולכאורה יש לשאול: וכי מסוגל אדם להגיע לדרגת האבות הקדושים? אלא הפשט הוא, שאדם צריך להשתוקק ולצפות לכך שמעשיו יגיעו למעשי אבותיו. הציפיה וההשתוקקות - יש בהן עצמן מעלה וחשיבות מיוחדת, גם אם לא יצליח האדם לממש אותן במילואן.

שאיפת ההתקדמות בעבודתה‘ היא מעלה חשובה עד מאוד, ומשום כך הנהיג מרן החיד“א (מורה באצבע ס‘ א‘ אות א‘) לומר לפני עשיית כל מצוה: ”לשם יחוד... לקיים... עם כל המצוות הכללות בה“. בנוסח זה אנו מבטאים את ההשתוקקות שלנו לקיים את המצוה בשלמותה, ואף שאין זה ביכולתנו - הקב“ה מצרף את המחשבה לטובה למעשה.

פרפראות - עמל התורה

”אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם“.

”‘אם בחקתי תלכו‘ - שתהיו עמלים בתורה“ (רש“י)

מדברי רש“י למדנו, שכל אדם חייב ללמוד תורה על ידי עמל.

אי אפשר להסתפק בשמיעת שיעורים גרידא, כיוון שאין בהם עמל. את אותם השיעורים אדם יכול לשמוע במנוחה ובנחת. אמנם שמיעת שיעורים והרצאות גם באמצעות קלטות וכדומה היא דבר חשוב כשלעצמו, אך אין בה המעלה הגדולה של לימוד תורה מתוך עמל.

על כל אדם לקבוע עיתים, לעמול, ללמוד ולהבין בעיון רב. אם קשה לו, הוא יכול לקבוע לימוד עם חברותא בעניין קבוע, ובצוותא ילמדו ויעמלו בהבנת הדברים הנלמדים.

צריך לדעת שאין גבול לעמל התורה. רבינו יונה בפירושו למסכת אבות (פ“ג, מ“ט) כותב, שלפעמים אדם יכול לעסוק בלימוד הלכה אחת במשך מספר ימים ואפילו מספר שנים, עד שהוא מגיע להבנה שלימה ואמתית של אותה ההלכה.

אם אדם קובע עיתים ללימוד תורה בעמל, להתייגע בדברי תורה, או אז יזכה לכל ההבטחות הכתובות בהמשך הפרשה.