מפרשת השבוע – במה זכה מנוח

מפרשת השבוע – במה זכה מנוח

מספרים על קבוצת עולים מתימן שהגיעה לישראל בראשית שנות החמישים, והתיישבה בסמוך לבית שמש. ועדת השמות נתנה את השם זנוח לישוב החדש, בהשפעת ההשערה, שבאזור הייתה העיר זנוח שבשבט יהודה. הראשונים קבלו עליהם את השם ללא תלונות, אך הדור השני כבר לא התחבר לשם. מה פתאום זנוח? לא די שאנו יושבים במקום נידח ומוזנח, גם קוראים לנו זנוח? (עד למלחמת ששת הימים היה זה מקום ספר, ואנשים לא רצו לגור בו). ועדת השמות הבינה לליבם, והציעה פשרה מעניינת. מאחר שזהו האזור שבו חי שמשון, נחליף את זנוח בשם חדש בעל צליל דומה, שמו של אבי שמשון- מנוח. כששמעו זאת התושבים, הם כעסו עוד יותר, שהרי מנוח הוא מי שנפטר. צעירי המושב מצאו פתרון זמני בהגיית השם הצורם, והם הגו אותו: "זה נוח". הבעיה נפתרה כאשר המושב נבלע בשכנתו- רמת בית שמש. (ילדים ניסן ה תשע"ד).

ואכן באזור זה המיוחס לצרעה ואשתאול, בו פעל שמשון, נקראו שמות הישובים המוזכרים בהפטרה, הישוב צרעה והישוב אשתאול, הישוב צלפון, על שם אמו של שמשון שנקראה בשם הצללפונית (בבא בתרא דף צ"א.), נחל הזורם באזור נקרא בשם "נחל מנוח", על שם אביו של שמשון, ומעיין נוסף נקרא בשם "מעין פלאי", על שם המלאך אשר נגלה להורי שמשון. והצומת המרכזית באזור נקראת בשם "צומת שמשון", ובכך החיו וועדת השמות את ארץ התנ"ך לחיים.

בהפטרת השבת כנזכר, אנו פוגשים את דמותו של מנוח, אבי שמשון, וכך נאמר: "ויהי איש אחד מצרעה" (שופטים פרק י"ג פסוק ב'), והגמרא בברכות (סא.) אומרת מנוח עם הארץ היה. ומאידך גיסא, מצאנו במדרש במדבר רבה (נשא פרשה י' הלכה ה'), גדול היה. ואם כן כיצד מתיישבות הדעות? בספר אהבת יהונתן (הפטרת נשא) כתב, שבאותו הדור, לא היה איש אחד אשר לא טעה אחר פסל מיכה, לעבדו בעבודה זרה, ורק מנוח לא נמשך אחריו, ומפני כך זכה לגילוי המלאך, ולהוליד בן אשר הושיע את ישראל. ובספר כלי יקר (פי"ג) כתב, אע"פ שעם הארץ היה, "איש אחד מצרעה" דהיינו מיוחד שבעם צרעה, ושלם במידותיו ואין כמוהו בצרעה, ולכן זכה לבן שיושיע את ישראל, וראה מלאך ה' פנים אל פנים.

הדבר בא ללמדנו תוכחת מוסר, ולהורות שגם האנשים הפשוטים שבעם יכולים להגיע לרמות גבוהות בעבודת ה', בכוח שמירה על המצוות ומידות טובות, וכפי שזכה מנוח אבי שמשון.

וה' יעזרנו לקדש אורחותינו והליכותינו!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון