השבת/הפרשה בזוהר

השבת/הפרשה בזוהר – בהעלותך קמ"ט ע"ב

בוא ראה, ותנח התיבה... זה הפסוק כך הוא, בשעה שדין תלוי על העולם ודינים שורים, והקב“ה יושב על כסא דין לדון העולם, באותו כסא כמה רישומים נרשמו בו, כמה פתקים גנוזים בתוכו, בתוך אוצר המלך, כל הספרים שפתוחים, שם נגנזו, משום כך לא נשכח דבר מן המלך, וזה הכסא לא נתקן ולא שורה אלא בחודש השביעי, שהוא יום דין יום שכל בני עולם נפקדים בו, כולם עוברים לפני אותו כסא. ועל זה ותנח התיבה בחודש השביעי, בחודש השביעי ודאי שהוא דין העולם.

על הרי אררט, אלו בעלי דינים, בעלי היבבה ויללה, וכולם שלוחים באותו יום לפני הקב“ה. וכמה בעלי מגינים מתעוררים באותו יום, וכולם עומדים תחת אותו כסא בדין העולם. וישראל מתפללים תפילה באותו יום, ומבקשים ומתחננים לפניו ותוקעים בשופר, והקב“ה חס עליהם ומהפך הדין לרחמים. וכל עליונים ותחתונים פותחים ואומרים אשרי העם יודעי תרועה, ועל כן צריך באותו יום שאותו תוקע שידע עיקר הדבר ויכוון בו בתרועה, ויעשה דבר בחכמה. ועל כן כתוב אשרי העם יודעי תרועה, ולא כתוב תוקעי תרועה.

יהושע מאוסטרובצה – התורה

התורה אינה עקומה שצריכים לפלפולי סרק כדי לישרה; הצדק אינו קרש,

שיש צורך לישר את בליטותיו; המישר סולם - מעקמו, והמעקם קשת - מישרה.