דברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - כח התורה וקדושת האבות

”וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי ה‘ כלם אנשים ראשי בני ישראל...“.

”כלם אנשים - כל ’אנשים‘ במקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו“ (רש“י).

בדברי רש“י מבואר, שהמרגלים היו ראשי ישראל, חשובים וכשרים. אך עם זאת היו חסרים עין הצופה למרחקים ועמקות מחשבה, ולא נתנו עיניהם וליבם להבין את עומק כוונתה של שליחותם. מה גם שהיו להם חשבונות אישיים, שכן במדבר הם היו חשובים, אבל חששו כי בארץ יאבדו את ערכם וחשיבותם (עיין זוהר במדבר קנו:).

מי שאינו רואה למרחוק ואינו חושש בעמקות, ומי שנגוע בעניינים האישיים - האמת הפשוטה והצרופה נעדרת ממנו, אף על פי שחכם חשוב וכשר הוא. ואכן, בכל מהלך הריגול רואים אנו כי תופעות שהיו לטובת עם ישראל המרגלים ראו אותם בעיניים שליליות.

הנה משה רבנו מבקש שיבדקו: ”הבמחנים אם במבצרים“, וכוונתו שאם הם נמצאים במבצרים אזי סימן הוא שהם חלשים. אך המרגלים, בראותם את הערים הבצורות, אינם מבינים כך אלא להפך חוששים ומפחדים.

משה רבנו שואל: ”היש בה עץ“, האם יש בה אדם גדול (איוב) שיגן עליהם וינצלו בזכותו, והם רואים עצים גדולים ואומרים ”וזה פריה“.

בראותם שאיוב מת באותו היום שבאו לארץ, ומכל הארצות נקבצו ובאו אנשים שונים במלבושים ובשפות שונות לחלוק לו כבוד ולהשתתף בהלווייתו, הם אינם מבינים שה‘ יתברך עשה זאת למען עם ישראל שאיוב ימות באותו היום ולא תעמוד זכותו ליושבי הארץ, וכל הארץ תהא עסוקה באבל ולא ירגישו כלל שיש כאן מרגלים. והם מתלוננים ומוציאים דיבת הארץ, פריה גדול כי באמת גודל התאנה או הרימון ארבעים סאה.

הם באים להחליש את העם ולהרפות ידיהם לבל יעלו לארץ ומסבירים בטוב טעם, בצורה הגיונית, שהעמלקי יושב בארץ הנגב, והחיתי והיבוסי והאמורי בהר, והכנעני על הים ועל יד הירדן ולכן לא נוכל לעלות.

ואכן היה עליהם לדעת את דברי הרמב“ם שכתב בהלכות מלכים (פ“ז הט“ו): ”ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זיכרונם מליבו ויפנה מכל דבר למלחמה“.

אך מנגד, יהושע הלך לשליחות זו מכוחה של תורה, ולכך התנגד לדברי המרגלים. וכלב שראה כי יהושע בא מכוחה של תורה, ומכוחו של משה רבינו, בא עד חברון כדי לקבל כח מכוחם של אבות העולם להינצל מעצת המרגלים.

אכן, לו היו שאר המרגלים הולכים גם הם להתפלל בחברון, בקברי האבות, היו מבינים מהו כח האבות. אברהם אבינו היה משפיע עליהם כי לו ולזרעו ניתנה הארץ והלך בה לאורכה ולרחבה כדי שתהא נוחה להיכבש לבניו. ויצחק שהיה עולה תמימה ולא יצא מהארץ הזאת לעולם היה משפיע עליהם מקדושת הארץ. ויעקב אבינו שהקב“ה קיפל את כל הארץ תחתיו היה מלמדם אהבת הארץ.

לו היו מקבלים השראה רוחנית, היו חושבים ומדברים אחרת. נכון, ”עז העם“, ה“ערים בצורות“, ”עמלק יושב בארץ הנגב“, אך עם כל זה נצליח וגבר ישראל כשם שמשה רבינו עמד והתפלל במלחמת עמלק ועם ישראל ניצח.

ואכן כלב שנטל ברכה ועצה מחברון, ידע והבין זאת ולכן אמר: ”עלה נעלה“. ואילו המרגלים שפחד ומורך בלבבם חשבו שלא תהיה להם סייעתא דשמיא ואת הטובה הפכו לרעה: ”ארץ אוכלת יושביה“ (אור החיים הקדוש) וגרמו לעם לחוסר אמונה וביטחון.

פרפראות - שבח ארץ ישראל בפירותיה - ”והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ“.

יש לדקדק בלשון הפסוק שמשה רבינו ביקש: ”ולקחתם ’מ‘פרי“ - מקצת מן הפירות, כדי להראות את שבחה של הארץ הקדושה. אך הם הביאו פירות רבים - להראות כי משונים הם, לומר: כשם שפריה משונה כך עמה משונה.