מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - ענוותנותו ותורתו של משה רבנו

”ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה‘ ומדוע תתנשאו על קהל ה‘“..

קרח ועדתו הנועדים על משה ואהרן ומעוררים מחלוקת, טוענים על משה ואהרן כי הם מתנשאים על עם ישראל, וכלשונם: ”ומדוע תתנשאו על קהל ה‘“.

הסביר האבן עזרא: ”‘כי תשתרר עלינו‘ - העליתנו ממצרים כדי שתשררר עלינו; ’גם השתרר‘ - גם שררות רבות אתה ואחיך“.

לכאורה אין שום היגיון בטענה זו. ברי לעם ישראל כי מלכתחילה סירב משה לקבל עליו את השררה, וביקש ”שלח נא ביד תשלח“. ועוד מעידה עליו התורה: ”והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה“, ורשעים הללו לא מצאו במה להאשימו אלא בבקשת שררה?! הדבר הרחוק ביותר שאפשר היה לומר על משה העניו!

קשה מאוד להבין כיצד חשב קרח - שהיה פיקח גדול - לשכנע את העם בטענת השררה, שכל בר בי רב ידע שהיא ההיפך הגמור.

יש לבאר העניין כך: הגמרא בברכות אומרת: ”לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה“. והטעם כדברי רש“י: ”אם כפוף הוא לרבו לקבל תוכחתו - ידור אצלו“. אינו דומה תלמיד שלמד תורה, הלכה ומוסר אצל רבו, לתלמיד שלמד וגם גר בשכונתו של רבו. הראשון למד ולא ראה הנהגה מעשית, אך השני למד וראה הלכה למעשה מה שלמד.

עם ישראל הושפעו מאד ממשה ואהרן - לא השפעה מכוח הניסים והנפלאות שנעשו על ידם בלבד - בבחינת ”ויאמינו בה‘ ובמשה עבדו“ - אלא השפעה מעצם התנהגותם. העם שראה את משה והנה אור השכינה קורן על פניו, הושפע השפעה עצומה ונשגבה ללמוד ממנו יראתה‘ טהורה.

ומה עשו אנשי הרשע בפקחותם כדי שלא ילמדו ולא יושפעו ממשה רבנו, החלו להסביר לעם, שאמנם משה רבינו, עניו גדול הוא, אך ענוותנותו - ענווה פסולה היא, זו ענווה לשם גאווה, בשביל להשתרר על עם ישראל. והרי אין השכינה שורה על בעל הגאווה: ”אין אני (הקב“ה) והוא יכולין לדור בעולם“ (סוטה ה‘.), וזהו סימן והוכחה כי לא ה‘ שלח את משה להנהיג את העם.

לכך נאמר מיד: ”וישמע משה ויפול על פניו“, וכדברי רש“י: ”מפני המחלוקת“. משה, איש הענווה הטהורה, נופל על פניו ומצטער צער רב - לא על אשר ביזוהו וציערוהו, אלא מפני המחלוקת שתגרום לביטול התורה, משהחשש שמא ערמה זו תסייע חלילה לקורח ולעדתו להרחיק את העם מלימוד התורה, ומתוך דאגתו לכלל ישראל שלא פעלו עוול טען משה לפני ה‘: ”האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?! הרי ”לפניך גלויות כל המחשבות, ויודע אתה מי החוטא“ (רש“י)! אמר לו הקב“ה: ”יפה אמרת. אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא“. וכך מתוך הסנגוריה הנפלאה של משה על עמו נושעו ישראל.

כך היא דרכו של היצר הרע. כשהוא מבקש להסית את האדם מאמונתו הוא ’ממציא‘ פגמים ברבו, כדי להניא אותו מללמוד תורה ממנו; ומתוך כך הוא בא בסופו של דבר לחלוק על השכינה, ”שנעשו פושעים בנפשותם, שנחלקו על הקב“ה“.

על כן הרוצה להידבק בשכינה הקדושה ידבק ברבו, יאמין בתלמידי חכמים ויזכה לאור באור השכינה.

פרפראות - החמור כסימן לענווה - ”המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש כי...“.

בדרך כלל בעל גאווה הוא גם בעל תאווה, המבקש לשלוט בכל ולקחת מכל אשר לזולתו. והנה, קרח ועדתו מאשימים את משה בשררה, ”שלח נא ביד תשלח“, אומר משה: ”לא חמור אחד מהם נשאתי“, לא הזקתי לאיש באופן אישי ולא השתררתי על בני ישראל, ומשה רבינו מדגיש ”לא חמור אחד מהם נשאתי“, היינו שבענוותנותו לא לקח אפילו משלו אלא חמור בלבד. והחמור הוא סימן למשא שעליו בבחינת ”יששכר חמור גרם“