מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - ”אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני“

”זאת חקת התורה אשר צוה ה‘ לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על“..

שלמה המלך ע“ה (קהלת ז‘, כ“ג) אומר: ”כל זה ניסיתי בחכמה, אמרתי אחכמה - והיא רחוקה ממני“. אומרים חז“ל במדרש (במדבר רבה י“ט, ג‘): ”אמר שלמה: על כל אלה עמדתי (על כל המצוות ועל כל החוקים), ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, ’אמרתי אחכמה - והיא רחוקה ממני‘“ (וכן הובא במסכת ראש השנה כ“א:).

אף ששלמה לא זכה להבין את טעם מצות פרה אדומה, משה רבינו הגיע להבנת טעם המצוה. וכך מאמר חז“ל במדרש: ”אמר הקב“ה למשה: ’ויקחו אליך‘ - לך אני מגלה טעמיה של פרה אדומה, אבל לאחרים היא חוקה“.

החיד“א מבאר בשם חכמי אשכנז, מדוע דווקא שלמה המלך ניסה להבין את טעמה של מצוה זו. שלמה המלך מצא רמז לחכמתו של משה רבינו בפסוק: ”ולקחו לטמא מ‘עפר ש‘רפת ה‘חטאת“ - ראש תיבות ’משה‘. אמר שלמה המלך: הרי בפסוק זה רמוז גם שמי בראשי התיבות: ל‘טמא מ‘עפר ש‘רפת ה‘חטאת“ - ראשי תיבות ’שלמה‘. אמר לו הקב“ה: הרי ”כתוב יושר דברי אמת“ - השם משה רמוז בראשי התיבות ב‘יושר‘, בצורה ישרה, ואילו השם ’שלמה‘ רמוז שלא כסדרו.

ואכן מצאנו אחר ששלמה ביקש להיות כמשה רבינו. על הפסוק: ”בקש קהלת למצוא דברי חפץ וכתוב ישר דברי אמת“,, מובא במדרש (ילקוט שמעוני קהל רמז תתקפ“ט): ”ביקש קהלת להיות כמשה רבינו שכתוב בו: ’ותחסרהו מעט מאלוקים‘. רב ושמואל, חד אמר: חמישים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם ניתנו למשה בהר סיני חסר אחד, שנאמר ’ותחסרהו מעט מאלוקים‘. יצאה בת קול ואמרה לו: ’וכתוב ישר דברי אמת‘, ’ולא קם נביא עוד בישראל כמשה‘. וחד אמר: בנביאים לא קם - אבל במלכים קם; אלא מה אני מקיים ’בקש קהלת למצוא דברי חפץ‘? ביקש קהלת לדון דינים שבלב בלא עדים ובלא התראה, יצאה בת קול ואמרה לו: ’וכתוב יֹשר‘ - ’על פי שנים עדים או שלושה עדים‘ (שם י“ז, ו‘)“ (ועיין בראש השנה כ“א:).

הלכה בפרשה - ”וידבר העם באלוקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל.“.

”בלחם הקלוקל“ - לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלוקל, אמרו: עתיד המן הזה שיתפח במעינו, כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא“ (רש“י יומא ע“ה:)

על הפסוק (תהילים ע“ח, כ“ה) ”לחם אבירים אכל איש“ אומרת הגמרא ביומא, שלחם אבירים זה הוא לחם שנבלע ב-רמ“ח איברים, דהיינו שהאוכל מתעכל כולו. עוד אמרו חז“ל (ברכות מ“ח:), שבזמן שירד המן לעם ישראל תיקן להם משה רבינו לברך ברכת הזן.

שאלה: עד כמה זמן מסיום האכילה אפשר לברך ברכת במזון?

תשובה: אדם שאוכל פת צריך לברך ברכת המזון מיד. אם שכח או התעכב ולא בירך מיד, יכול לברך ”עד שיתעכל המזון במעיו“. ואמר מרן השו“ע (או“ח סי‘ קפ“ד סיע‘ ה‘) ששיעור זמן זה הוא ”כל זמן שאינו רעב מכוח אותה אכילה“?

ולכאורה קשה: כיצד משה תיקן ברכת הזן על המן? הרי מזון זה היה מתעכל באיברים, ואם כן לא היו יכולים לברך לאחריו (עיין חזו“א סימ‘ כ“ה ס“ק ד‘, ומשך חכמה עקב עה“פ ו“אכלת ושבע“.

אלא כיון שמכוח האכילה הם שבעו יכלו לברך. הגדרת העיכול תלויה בשאלה אם אדם רעב או שבע מכוח האכילה שאכל.

הפוסקים קבעו זמן העיכול, והוא כשעה וחומש, דהיינו שבעים ושתים דקות. לכן בחתונות או בסעודות גדולות כשאחרי האכילה שרים, רוקדים, מדברים דברי תורה וכדו‘, צריך לדאוג שלא יעבור זמן עיכול בינתיים, ולכן יש לאכול בתוך הזמן הזה, כדי להחשיב את כל האכילות כסעודה אחת ארוכה, ואפשר לברך בסופה. כמו“כ צריך להזדרז ולברך מיד בסוף הסעודה. ויאכלו ענווים וישבעו.