מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי שיחות ומאמרים - חיבתם של ישראל

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - חיבתם של ישראל

”וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימם ושני עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו“.

בפרשת קרבנות המוספים אנו מוציאים דבר מיוחד, המגלה את חיבתן של ישראל.

בראש חודש, שהוא יום חול, מקריבים לקרבן מוסף שבעה כבשים כך הוא גם בפסח ובחול המועד. בשבועות מריבים שבעה כבשים כמוספי היום, ומלבדם - עוד שבעה כבשים על הלחם (רש“י ויקרא כ“ג, י“ט). גם בראש השנה מביאים שבעה כבשים, וכן הדבר ביום הכיפורים. בסוכות מקריבים ארבעה עשר כבשים. לעומת מקראי קודש, מוספי השבת הם רק שניים: ”שני כבשים בני שנה תמימים“. זאת שהשבת חמורה מכולם וקדושתה חשובה מאוד. מדוע נתמעטו קורבנותיה?

ואכן, השבת עצמה שאלה את הקב“ה מפני מה היא, שחשובה היא, ”תחילה למקראי קודש, זכר למעשי בראשית“, קרבים בה רק שני מוספים? על כך ענה לה הקב“ה, ש“כל עיסקא דשבת כפול“. בשבת הכל כפול: לחם משנה, מזמור שיר (שני שירים), מות יומת, אזהרתה כפולה: זכור ושמור, ”וקראת לשבת עונג לקדוש ה‘ מכובד“ (מצות עונג ומצות כיבוד.

במדרש שוחר טוב, המובא בדעת זקנים מבעלי התוספות, הביא משל, למה הדבר דומה? למלך שאמר לשריו: הכינו סעודה לבני! ובה שתי מנות אוכל. ביום אחד ציוה המלך לשריו שיכינו סעודה לכבודו. חשוב לשכור אולם גדול ומפואר ולהכין מטעמים משובחים לכבוד המלך, עם הרבה מנות, כנהוג בסעודות מפוארות. אמר להם המלך: איני זקוק לכך, אלא באותו מקום שבו ערכתם את הסעודה לבני, שם תכינו הסעודה לכבודי, ואת אותן המנות שהכנתם לבני - תכינו גם לי. כן אמר הקב“ה: ישראל חביבין וחשובין מאוד לפני. נתתי להם בשבת לחם משנה לכבוד השבת - וכך הם יכינו לפני ”שני כבשים“ בלבד.

על כך אמרו חז“ל (שבת קי“ט:) כל השומר שבת כהלכתה נעשה שותף להקב“ה במעשה בראשית. מי ששומר שבת בכפליים - נעשה שותף להקב“ה שציווה על השבת בכפליים ובירך אותה בכפליים. ומשום שמעשי השבת כפולים, אמרו חז“ל (שבת קי“ח:): ”אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים“ - שבת כפולה בשביל הגאולה..

פרפראות - מלחמה בטוחה

”צרור את המדיינים והכיתם אותם“.

כתב רש“י: ”‘צרור‘ - כמו ‘זכור‘ ו‘שמור‘, לשון הווה, עליכם לאייב אותם“. יש להבין: מה רצה רש“י ללמדנו באמירה זו : ”עליכם לאייב אותם“, מדוע לא די במלחמה נגדם?

רש“י מלמדנו הלכות צבא ומלחמה. כשישראל יצאו להילחם במדיין יכלו להתעורר ספקות: שמא אין מדיין אשמים, ואולי מואב הם האשמים. או אז ייתכן שהלוחמים יצאו להילחם בלא להיות בטוחים בצדקת מלחמתם. לכן כתב רש“י: ”עליכם לאייב אותם“ - ללמד את החיילים מה עשו מדיין בנכליהם אשר נכלו לכם, כדי שיידעו החיילים היוצאים להילחם לשם מה הם נלחמים ומדוע.

פרפראות - כבוד האחיות

”ואלה שמות בנתיו מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה

רש“י עמד על כך שבהמשך מופיעים שמות בנות צלפחד בסדר שונה, והדבר מלמד ”שכולן שקולות זו בזו“. בסוף פ‘ מסעי לימד אותנו רש“י, שהן ”נישאו כסדר תולדותן“.

מבנות צלפחד אנו למדים לא רק את אהבת ארץ ישראל, אלא גם את אהבת האחיות ששררה בין בנות צלפחד. אחות אחת מכבדת את אחותה. הקטנה לא נישאה לפני הגדולה. והגדולה לא נפגעה כשהזכירו את אחותה הקטנה לפניה. הרי זה מפני שהן שקולות - מעשיהן נעשים בשיקול הדעת. וזהו שבחן של בנות צלפחד.