מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - ברכות ללא גבול

”ה‘ אלקי אבותיכם יסף עליכם... אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם“.

”מהו שוב: ’ויברך אתכם כאשר דבר לכם‘? אלא אמרו לו: משה, אתה נותן קצבה לברכתנו, כבר הבטיח הקב“ה את אברהם: ’אשר אם יוכל איש למנות‘! אמר להם: זו משלי היא, אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם“ (רש“י).

לפי הפשט, משה נותן אלף פעמים את ברכתו, מלבד ברכת ה‘. אך קשה להסביר כך, כיון שה‘ ברכם ללא גבול, ואם כן התוספת של משה כבר כלולה בעיקר, שהיא ברכת ה‘ ללא גבול, ומה הוסיף משה בברכתו?

יש ליישב קושיה זו על פי דברי הרמב“ם בהקדמתו לפירוש המשניות ובהלכות יסודי התורה, וזו לשונו (בהקדמה לפירוש המשניות, תרגום הר“ש אבן תיבון): ”שהנביא כשיתנבא בצרות ארצם או ירדו עליהם אבני אלגביש וכדומה לו, ואחר כך לא יתקיים דבר מן העניין ההוא ורוחמו מן השמים ועמדו על ענייניהם בשלום ובשלוה - לא ייוודע בו כזב הנביא... מפני שהקב“ה ניחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה... אבל אם הבטיח בבשורות טובות שיתחדשו לזמן קצוב, ויאמר: בשנה זו יהיה השקט ושלווה, והיו בה מלחמות... - נדע שהוא נביא שקר“. ומוסיף הרמב“ם, שהחלוקה בין נבואה לטובה ובין נבואה לרעה שייכת דווקא כאשר הנביא מתנבא על העם, אבל אם הנבואה היא בין הקב“ה לנביא עצמו, ייתכן שהנבואה לטובה תשתנה: ”משמע מזה שאפשר שיבטיח ה‘ טובה ויכריעו העוונות ולא יתקיים אותו הטוב - דע שאין זאת אלא במה שבין ה‘ נבא. אבל חלילה שיאמר ה‘ לנביא להבטיח לבני אדם טובה בסתם ולא תתקיים אותה הבטחה“.

הראינו לדעת כי נבואה טובה והבטחה טובה של הקב“ה מפי הנביא לעם ישראל אינה מתבטלת, אף אם ישראל לא יהיו ראויים לאותה הטובה. הסיבה היא - שלא יצא חילול השם, חלילה, על הבטחת טובה ואי קיומה.

לפי זה, אפשר לבאר בענייננו. הנה משה רבינו מזכיר בתוכחתו: ”טרחכם ומשאכם וריבכם“, וכלשון רש“י: ”‘ומשאכם‘ - מלמד שהיו אפיקורסים“. אפיקורס, כהגדרת חז“ל (סנהדרין צ“ב:), הוא: ”זה המזלזל בדברי חכמים“. והיו בין ישראל כאלו שזלזלו במשה עצמו: ”הקדים משה לצאת - אמרו: מה ראה בן עמרם לצאת... איחר לצאת - אמרו: מה ראה בן עמרם שלא לצאת“. כיון שראה משה רבינו שיש בניהם אפיקורסים, אמר: אמנם הקב“ה הבטיח לאברהם: ”אם יוכל איש למנות...“, אך יתכן שכוונתו הייתה דווקא לזרע אברהם המאמינים, שמא אם יהיו אפיקורסים בתוכם תבטל ההבטחה; וכיון שברכת ה‘ לאברהם הינה בין ה‘ לנביא, אין מניעה שהנבואה תתבטל! לכך חזר משה וכתב את ההבטחה. מעתה ברכת ה‘ לאברהם תיקבע בנבואת הנביא לעם, שאף אם עם ישראל לא יהיו ראויים, הנבואה לא תתבטל.

זו כוונת משה רבינו באמרו: ”זו משלי היא, אבל הוא יברך אתכם כאשר דיבר לכם“ - דהיינו, מה שאני הוספתי על ברכת ה‘ אינה הוספה בכמות (שכן מה יועילו אפילו אלף ברכות על ברכת ה‘ שהינה בלי גבול?!), אלא עצם החזרה על ברכת ה‘ הופכת אותה לנצחית ובלתי ניתנת לשינוי, וזו היא תוספת הברכה המיוחדת שאני מוסיף לכם.

מצינו בפינחס שעליו אמר הקב“ה למשה רבינו: ”לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום“. הובטח פינחס שכל הכוהנים הגדולים (בבית ראשון) יעמדו מזרעו, ואמנם מצינו בבית שני שהיו כוהנים שאינם ראויים, ולכך אמר לו הקב“ה (שם): ”לכן אמור“ - היינו לקבוע זאת בנבואה, על מנת שתתקיים אף על פי שלא יהיו ראויים.

וכאשר שמע הקב“ה את דברי משה רבינו שבירך אותם ואמר להם “זו משלי“ - מדעתי כתבתי את ההבטחה שנאמרה לאברהם, כדי שתתקיים לעולם בלא תנאי, שמח הקב“ה מאד בדברי משה, שכן יש בהם סניגוריה עצומה לעם ישראל.

למדנו מכאן מה גדולה אהבתו של משה רבינו ע“ה לעם ישראל, הרועה הנאמן לצאן מרעיו. ובשבת הסמוכה ל - ט‘ באב קוראים פרשה זו, כדי לעורר סניגוריה גדולה על עם ישראל.