מפרשת השבוע

מפרשת השבוע – "הביטו אל אברהם אביכם"

מספרים על אריה שברח מגן החיות המלכותי של אנגליה, והטיל אימה ופחד על כל הערים, אנשים נשים וטף הסתתרו בבתים מפחד האריה האימתני, אריה שאג- מי לא יירא? הלכו לגיבור הלאומי שהיה אחראי על בטחון הממלכה למען יציל אותם מהאריה, שלח הגיבור את בנו בן השמונה להשיב את האריה למקום רבצו, הלך הבן בשליחות אביו, התקרב אל הארי הזועם תוך סיכון נפשו והחל להיאבק עימו, במהלך המאבק שרט האריה שריטה במצחו של הנער האמיץ אך לבסוף נכנע לעוז גבורתו, והובל אחר כבוד אל מקומו, לקול תשואותיהם והשתאותם של הקהל שנאסף לראות את המחזה המופלא. כמובן שהילד הפך מיד לנערץ ע"י הקהל שנשא אותו על כפיים לבית הוריו, בראות האב את הבן עם שריטה על פניו כעס על כך וסטר על לחיו, האנשים שראו המה תמהו, זו תורה וזו שכרה? כך מתנהגים לגיבור לאומי שמסר נפשו למען הכלל? הסביר האב את מעשיו התמוהים: פעם אחת נכנסו לעיר חבורה של ליסטים, ואני נלחמתי עימם והתגברתי על כולם, ורק האחרון ראש הכנופיה לא יכולתי להתגבר עליו, מעולם לא נלחמתי נגד גיבור כה חזק ואמיץ, התחלנו להיאבק ותוך כדי מאבק הצלחתי להסיר מפניו את המסכה וראיתי כי הגיבור הגדול הזה אינו אלא אשה, תמהתי איזו גבורה יש באשה הזו שאיני יכול לנצחה והבטחתי לעצמי שהיא ראויה להיות אשתי, שנינו איננו מנוצחים, התחתנו יחד וזכינו לבן הזה, עם אב ואם כאלה חזקים ולא מנוצחים, אסור שיהיה בן חלש, שמקבל שריטה מאריה!! לכן סטרתי לו ללמדו תראה מי אביך ומי אימך ולא תבייש אותם במעשיך. הנמשל: כשיש לנו אבות קדושי עליון, כאלה שרצים כסוסים אבירים בין בצעי המים ומקדשים שמו בעולם, התביעה על הבנים תהיה קשה שבעתיים אם לא ילכו בדרכי אבות, לכן לעולם ישאף אדם מתיי יגיעו מעשיו למעשה אבותיו (זיכרון משה עמ' קנ"ו).

בהפטרת השבת אומר הנביא ישעיה (פרק נ"א פסוק ב') "שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה', הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, כי אחד קראתיו, ואברכהו וארבהו".

הקב"ה מעודד את העם ואומר להם, ראו מי היו אבותיכם, בשעה שאבותיהם של שאר העמים היו עובדי אלילים אכזרים ושופכי דם, הצטיינו אבותינו בדרך מיוחדת במידות ובאצילות, ועלינו להיות גאים במוצאינו המפואר.

ולכאורה מפני מה ממשיל הנביא את האבות והאמהות לצור ואבני מחצב, ביאור נפלא על כך מצאנו בדברי הרמב"ם בספרו מורה נבוכים ח"א (פרק ט"ז), הצור הוא סלע הענק האיתן אשר ממנו חוצבים את האבנים, וכל התכונות הטבועות בצור, מצויות גם באבנים הנחצבים ממנו. והיה אם נמצא בין אוסף אבני המחצב אבן אחת אשר אין בה את אותן תכונות של הצור המרכזי, הרי זה עצמו משמש לנו כעדות ברורה שאבן זו לא נחצבה מן הצור הלזה. ומתוך כך משמשים הצור והאבן שנחצב ממנו כממשיכי דרך, כך גם אנו בני אברהם יצחק ויעקב טבוע בדמינו תכונותיהם ומידותיהם ונועם דרכיהם.

ומוסיפים הפרשנים, שבפסוקים אלו מצויים דברי נחמה, כי כמו שאברהם אבינו היה עקר כצור שאינו ראוי להוליד מים, ושרה הייתה עקרה כבור הריק, אך אף על פי כן "ואברכהו וארבהו" מעל הטבע, וכך תהיה הגאולה למעלה מן הטבע "כי ניחם ה' ציון ניחם כל חורבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'".

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון