מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - לדעת את המכה

”והסיר ה‘ ממך כל חלי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שנאיך“.

בהגדה של פסח מחלוקת התנאים, בדבר מניין המכות שלקו המצריים. דעת רבי יוסי הגלילי שבמצריים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמישים מכות; דעת רבי אליעזר שבמצרים לקו ארבעים מכות ועל הים לקו מאתיים מכות וכ“ו.

הקשה על כך בעל ה‘זבחי צדק‘ וכי מה אכפת לנו ממניין המכות שלקו המצרים?! תשובתו: כתוב: ”כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך“. לפיכך ספרו התנאים והגדילו את מניין המכות שלקו המצרים, כדי לכלול בהן את כל סוגי המכות. כך תתרחב הברכה של“ כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך“.

עוד הקשה בעל ה‘זבחי צדק‘ על הפסוק: ”וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת“ - וכי מניין ידעו בני ישראל את מדווי המצריים? על כך ענה: ידוע שאין השבע מכיר בצערו של הרעב, ואין העשיר מכיר בצערו של העני. אם היו מכות מצרים באות רק על המצרים, לא היו מכירים ישראל בגודל המכה. לדוגמה, אם רק המצרים היו מקבלים את מכת הדם, היו בני ישראל חושבים לעצמם, שאין המכה גדולה כל כך, כיון שהמצרים יכולים לקנות בכסף מים ולשתות. כעין זה שמענו מחכם מנשה שלו, שאמר משמו של ה‘בן איש חי‘, שכאשר הגיעה מכת שחין חשבו ישראל לעצמם: וכי מה כה נורא במכה זו? הרי אפשר להניח סם מרפא ולהתרפא...

לכן - ביאר ה‘זבחי צדק‘ - כאשר היכה הקב“ה את המצרים, נתן מכה זו גם בקרב עם ישראל לרגעים ספורים, כדי שיטעמו מטעמה של אותה מכה ויכירו בגודלה. מתוך כך ידעו להעריך את עוצם חסידיו של הקב“ה, שהצילם מאותם חוליים.

זהו שנאמר: ”מדוי מצרים אשר ידעת“ - שכן בני גם ישראל טעמו מטעם המכה וידעו אותה.

על כך מביא בעל ה‘בן איש חי‘ זיע“א משל, למלך אשר את בנו למלמד מומחה להכשירו כיורש העצר. המלמד לימד את הבן את כל החכמות שבעולם. ואכן לאחר שסיים בן המלך את חוק לימודיו, הביאו לפני אביו המלך, ובחן המלך את בנו ומצאו בקי בכל חכמה. ביקש המלך לשלם למורה את שכרו, אך אז אמר לו המורה: במקום שכר, תן לי את בנך למספר ימים נוספים כדי שאשלים את לימודו. הסכים המלך לדבריו, ומסר את בנו למלמד למספר ימים נוספים. לקח המורה את בן המלך והיכה אותו, ואסרו במאסר עם כל תנאי המאסר הידועים והקשים באכילה ושתיה ולינה. לאחר מספר ימים שלחו חזרה לארמון מוכה ופצוע. תמה המלך על מעשיו של המורה, וחמתו בערה בו. אמר המורה למלך: אם לא הייתי עושה את מה שעשיתי לא הייתי משלים את תפקידי נאמנה! המלך לא הבין את כוונתו, ולכן הוסיף המלמד וביאר את דבריו: הנה בנך עתיד להיות מלך. כאשר יבואו אליו אנשים למשפט, עלול הוא להענישם בחומרה שאינה מתאימה לחומרת מעשיהם, כיון שמעולם לא חש על בשרו את העונש ואת חומרתו שהוא יגזור על בני אדם מתוקף סמכותו. לכן הכיתי את הבן ואסרתי אותו, כדי שידע את העונש ויכיר את חומרתו.

פרפראות - מחשבה גאווה

”ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה“.

בכמה מקומות דיברו חז“ל בגנות מידע הגאווה. אף אמרו: ”המלך בקומה זקופה אפילו ארבע אמות - כאילו דוחק רגלי שכינה“.

בפסוק זה מדגישה לנו התורה, שהגאווה אינה רק במעשה או בדיבור, אלא אפילו מחשבת גאווה פסולה ואסורה. זה שכתוב: ואמרת בלבבך“; וכן הוא אומר בהמשך: ”אל תאמר בלבבך“ - יש להרחיק את הגאווה אפילו מהרהור הלב.