השבת / הפרשה – בזוהר

השבת / הפרשה – בזוהר – כי תצא רפ"ו ע"ב

והיה בהניח ה‘ אלוקיך... תמחה את זכר עמלק. מצוה זו להכרית זרעו של עמלק, שהרי הקב“ה נשבע שלא יחזור על כסאו עד שייטול נקמה ממנו.

פתח הרועה הנאמן ואמר, ודאי משום כך היו הולכים במדבר ועל הים, ולא יכנסו בארץ ישראל, עש שייטול נקמה מן עמלק. עמלק מי הוא למעלה, שהרי ראינו שבלעם ובלק משם היו נשמות שלהם, ומפני זה היו שונאים את ישראל יותר מכל אומה ולשון, ומפני זה עמלק רשום בשמותם, ע“מ מן בלעם ל“ק מן בלק, וזכר ונקיבה הם עמלקים, ועליהם נאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל.

כמו שיש בישראל ארבע פנים, יעקב ישראל רחל לאה, ישראל עם לאה, יעקב עם רחל, כנגד ופני נשר לארבעתן. כך יש ארבע פנים לעמלק, קסם ונחש עמל ואון. עמל רשום בעמלק והמן שהיה מצד ישוב עמלו בראשו. וכל אלופי עשיו מעמלק היו. ולמעלה עמלק סמא“ל, עמל נחש און ומרמה, שמפתה את בן אדם לחטוא לקב“ה.

עליו נאמר לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, בית מולד שלך, מאלו בתי הלבנה, או בתי שבתאי, או בתי מאדים, שבתי מאדים ובתי שבתאי ולבנה עליהם נאמר אין מתחילים בשני ורביעי שמאדים אדום החמה. גיהינום אמא של עשיו שנולדה ביום שני והלבנה היא טוב ורע, טוב במלאותה ורע בחסרונה...

פתגם השבוע – רבי יחיאל מנוברדוק – עבירה

לשעבר אמרו חז“ל: ”אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות“.

כיום יש לומר: ”אין אדם עושה מצוה אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה“.