מוסר השכל

מוסר השכל - דברי חכמים הגיגים ומעשי צדיקים

הנחש כמשל - והמדבר לשון הרע כנמשל - כחלק מכת מספרי לשון הרע

"לעתיד לבוא, מתקבצות החיות אצל הנחש ואומרות לו, ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה, מה הנאה יש לך? אומר להם הנחש, ומה יתרון לבעל הלשון? שנאמר (קהלת י): "אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון". (תענית ח)

תקן עצמך

מעשה בחסיד שבא לבו ליטול ממנו רשות לנסוע לביתו, שאל אותו הרבי מפני מה אתה ממהר ללכת לביתך? ענה לו החסיד שליח ציבור אני, ואני צריך לעיין במחזור התפילה, אמר לו הרבי, המחזור לא השתנה משנה שעברה, מוטב שתעיין במעשיך ותתקן את עצמך לפני ראש השנה. (במעגלי החיים)

אשרי העם יודעי תרועה:

מעשה בבן מלך שציווהו אביו, לקחת אבן גדולה וכבדה ולהעלותה על ההר. התאמץ הבן ואזר את כל כוחותיו, כדי לקיים מצוות אביו, והתעייף מאוד. אמר לו אביו: כיצד עלה בדעתך, שאצווך להעלות אבן כבדה כזאת לפסגת ההר? היה לך לנפץ את האבן לרסיסים, ואחר כך להעלותה לפסגה. כך גם עם ישראל; צריך תחילה לעשות תשובה לשבור את לב האבן, כדי שיהיה אפשר להרימו אל-על, לשמים וזה שנאמר: "אשרי העם יודעי תרועה", אשרי העם, היודעים לשבור את הלב כדי להרימו. (ר' נחמן מברסלב)

באור פניך יהלכון

על הכתוב: אשרי העם יודעי תרועה, ה' באור פניך יהלכון – אמר הבעל שם טוב: כשהעם אינם סומכים על הגיבור, אלא הם יודעים בעצמם את תרועת המלחמה אזי באור פניך יהלכון. (אור הגנוז)

יום תרועה

במועדי ישראל באים לידי ביטוי חלק מחמשת החושים, שבהם ניחן האדם: בחג הפסח – חוש הטעם באכילת מרור ומצה; בחג הסוכות – חוש הריח בהדס ובאתרוג; בראש השנה – חוש השמיעה, שמיעת קולו של השופר הוא עיקר מצוות היום, ועל שם תקיעותיו נקרא יום זה בתורה יום תרועה. (במעגלי החיים)

קבל ברחמים וברצון את תפילתנו

יש שואלים, מדוע אנו מכנים את הקדוש-ברוך-הוא בשני תארים: "אבינו" ו"מלכנו", וכנגדם מוסיפים "ברחמים" ו"ברצון". הסביר החפץ החיים, כי המושג "רחמים" מתאים לאב: כרחם אב על בנים", ואלו "רצון" שייך למלך, שרצונו הוא הקובע את חוקי המדינה. לכן פונים אנו אל הקב"ה, ביום המלכתו ב"אבינו מלכנו" ואומרים לו שינהג בנו "ברחמים", כאב ו"ברצון" כמלך, "אבינו מלכנו קבל ברחמים וברצון את תפילתנו".