דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - תמחה את זכר עמלק

”והיה בהניח ה‘ אלוקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה‘ אלוקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח“|.

”‘תמחה את זכר עמלק‘ - ’מאיש ועד אשה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, (שמואל א‘, ט“ו, נ‘), שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה, לומר בהמה זו משל עמלק הייתה“ (רש“י)

בספר שמואל מובא שהקב“ה ציווה את שאול להכרית את עמלק מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק וכל הבהמות. אך שאול חמל על אגג ועל הצאן והבקר ולא הרגם. ובא שאול לאומר לשמואל: ”הקימותי את דבר ה‘“. אומר שמואל לשאול: ”ומה קול הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אנוכי שומע“ . אומר לו שאול: ”אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבח לה אלוקיך“.

שמואל מוכיח את שאול, ואומר לו: ”החפץ לה‘ בעולת וזבחים כשמוע בקול ה‘, הנה שמוע מזבח טובה להקשיב מחלב אלים“. ואח“כ כתוב: ”ויאמר שמואל הגישו אלי את אגג מלך עמלק, וילך אליו אגג מעדנות ויאמר אגג אכן סר מר המוות... וישסף שמואל את אגג“ וכ“ו. ”מר“ גימטרייה עמלק.

ואומרת הגמרא (מגילה י“ג.), שכיון ששאול לא הרג את אגג יצא ממנו המן לאחר מכן. ולכן מרדכי היהודי שהיה מזרע שאול, היה צריך לצאת ולהילחם נגד המן שמזרע אגג. מה עשה מרדכי? התחיל להתפלל ואמר: הנה המן עשה גורל ויצא לו חודש אדר שמת בו אבי התעודה, אך לא זכר כי היא עת הלידה, שהרי משה רבנו נולד גם בחודש אדר.

פנה מרדכי למשה רבנו ואמר לו, שבגללו יצא הגורל כך. אמר לו משה: מה פתאום בגללי, אתם נהנתם מסעודתו של אחשוורוש והשתחוויתם לפסל, ועל כן אתה מרדכי תעורר בתפילה מלמטה, ואני אתפלל מלמעלה, ואם יש איתערותא דלתתא, יש גם איתערותא דלעילא. ועל כן צמו שלושה ימים, לכפר על מה שנהנו מסעודת אחשוורוש.

הגמרא (ב“ב כ“א.) אומרת, שרבו של יואב - שר צבאו של דוד המלך, לימדו דבר טעות, ובמקום ללמד אותו שהתורה ציוותה למחות את זֵכֶר עמלק, אמר לו, שכתוב בתורה שמצווה למחות את זָכָר עמלק, ועל כן, כשהלך יואב להילחם באדום כתוב (מלכים א‘ י“א, ט“ו): ”בעלות יואב שר הצבא לקבור את החללים ויך כל זכר באדום. כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום“. וקרא דוד המלך והוכיחו על מעשיו ואמר לו: מדוע לא הרגת את הנקבות? אמר לו יואב: מורי ורבי לימדני: ”תמחה את זָכָר עמלק“. אמר לו דוד: רבך לימד אותך טעות, וצריך לקרוא: ‘זֵכֶר‘.

הלך יואב לרבו וביקש להרגו, שכן כתוב: ארור עושה מלאכת ה‘ רמיה“, אמר לו רבו: תשאיר אותי בחיים ואהיה בארור. אמר לו יואב, והרי כתוב: ”ארור מונע חרבו מדם“! ולבסוף יש אומרים שהרג אותו, ויש אומרים שלא הרג אותו.

יש לשאול: וכי יואב מעולם לא הלך לבית הכנסת לשמוע קריאת התורה בפרשת זכור?! האם הוא לא שמע את בעל הקורא אומר: ”זֶכֶר עמלק“?

אמרתי בדרך בדיחותא, שיואב היה חסיד, ותמיד הוא הלך לרבו (כמו שהיום רבים הולכים לשבת זכור לאדמו“רים שלהם או לראשי ישיבות), וגם בשבת זכור הוא היה הולך אליו. ורבו היה קורא בתורה כפי שלימד אותו בטעות, ולכן יואב לא שמע מפי חזן אחר את קריאת התורה, ובחומשים שלהם לא היה ניקוד, אבל כיום יש בחומשים ניקוד וטעמים.

[לעניין הלכה; ספר תורה המנוקד - פסול, ואפילו אם הסירו את הניקוד - נפסל (עיין לשו“ע יו“ד סי‘ רע“ד ס“ז, ועיין לכה“ח ב‘קול יעקב‘ שם ס“ק י“ג). יש עדות שנוהגים שהעולה לתורה, קורא בתורה. ובספרי תורה שלהם הם עשו חור במרצע באמצע כל מילה שיש בה טעם אתנחתא או סוף פסוק, כך שהעולה לתורה מבחין בזה ויודע את הטעם, ומותר לעשות זאת מכיוון שזה לא כתב, אבל יזהרו שהמרצע לא יפגום את הכתב].