מפרשת השבוע

מפרשת השבוע – כוחה של אמונה

פרשת השבוע עוסקת בהכנסת אורחים של אברהם אבינו ובשורת לידת יצחק, בהקשר לנושאים אלו גם בהפטרת השבת (מלכים ב' פרק ד') מסופר על הנביא אלישע העובר בשונם, ושם אשה גדולה הנקראת האשה השונמית, היא נותנת לו לאכול לחם, ומציעה לבעלה לבנות עבור אלישע הנביא עלית קיר, ובה יעמדו לרשותו מטה ושלחן כסא ומנורה, ובוחרת בדברים אלו שהם ריהוט בסיסי, ביודעה שהנביא לא ירצה דברי פאר ותאוות, אלישע הנביא מתפעל מהכנסת אורחים מופלאה זו ומבקש להכיר טובה, ושואל את השונמית האם אפשר לעזור לה באמצעות המלך או שר הצבא, האשה עונה שאין לה צורך, ואלישע מברך אותה בבן זכר, ואכן הברכה מתקיימת, ונולד להם בן, הבן הולך לעבוד עם אביו בשדה עם הקוצרים, וראשו כואב, הוא חוזר אל אמו ומת, האשה הולכת אל הנביא אלישע, והוא מחזירו לחיים.

כאשר האשה השונמית יוצאת מביתה לבית הנביא פונה אליה בעלה "ויאמר מדוע את הולכת אליו היום, לא חודש ולא שבת ותאמר שלום" (שם פסוק כ"ג), בביאור תשובתה "שלום", מבאר המצודת דוד, "ותאמר שלום", אין דבר רע, שאלך בעבורו אל הנביא, ולא רצתה לגלות הדבר לבעלה, כי חשבה מוטב שעשה הנס בצנעה. עד כאן לדבריו. האשה השונמית הייתה חדורת אמונה, והרגישה שלא קרה כלום, ופתחה פה לטובה באמרה "שלום", הכל בסדר ועוד יבא הנס, ובזכות האמונה אכן נרפא הילד, ואותו הילד הוא חבקוק הנביא, ונקרא בשם זה על שם שחבקוהו שנים, אמו ואלישע הנביא (הקדמת הזוהר דף ז:), וכשראה איך מת והחייהו אלישע הנביא אמר את הפסוק "ה' שמעתי שמעך יראתי" (בהקדמה שם דף קט"ו), והוא עצמו מעמיד את כל התורה על אמונה שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק פרק ב' פסוק ד'). ופסוק יש לבאר כי יתכן וכיוונו על עצמו, שבכוח אמונת אמו, הצדיק, הוא אלישע הנביא, החיהו, והוא עצמו חזר ממוות לחיים, כי בכוח האמונה אפשר לחיות.

מספרים על הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל, שנהג ללמוד עם אשתו בליל שבת את הפטרת השבת הנקראת למחר, באחת מן השנים בפרשת וירא, כאשר הגיעו לפסוק "ויאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת ותאמר שלום", תמה רבי אריה ושאל את זוגתו: "איני מבין את אחינו הספרדים, כיצד הם מפסיקים כאן באמצע המתח כאשר אין יודעים עדיין מה יקרה עם הילד, הרי זה ממש באמצע העניין, ומדוע אינם ממשיכים בכדי לשמוע את הסוף הטוב, ואת מה שנראה כעיקר המופת הגדול של אלישע הנביא". נענתה זוגתו הצדקנית ואמרה: "זאת משום שהספרדים הנם בעלי אמונה פשוטה, ומבינים כי אם הלכה האשה לנביא, זה כבר סוף טוב, בודאי שהנביא יעזור לה, אבל האשכנזים ספקנים המה ורוצים לראות את הנס בעיניים, ואין להם את האמונה הפשוטה שיש לספרדים" חייך רבי אריה מאד ונהנה מפקחותה של אשתו. (כוסי רוויה עמ' 65).

וה' יזכנו להיות בעלי אמונה!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון