מפרשת השבוע

מפרשת השבוע – שמח בחלקו

בנו הרביעי של דוד המלך, היה אדוניהו בן חגית, לאחר מות שלושת אחיו, אמנון, כלאב, ואבשלום, נותר הוא הבכור יורש העצר, אדוניהו היה יפה תואר ואביו לא העיר לו דברי תוכחה לחנכו, ומפני כך הוא מחליט לעת זקנת דוד המלך למלוך תחת אביו, "ויעש לו רכב ופרשים וחמישים איש רצים לפניו" (מלכים א' פרק א' פסוק ה'). אך דוד המלך כבר הבטיח לבת שבע ששלמה בנו ימלוך תחתיו.

אדוניהו לוקח עמו את יואב בן צרויה ואביתר הכהן, לעזור לו למלוך, ולעומת זאת, בניהו בן יהוידע וצדוק הכהן נטו להמליך את שלמה המלך.

אדוניהו מכנס את הנוטים אחריו להכריז על עצמו כמלך, אך נתן הנביא מתייצב לפני דוד ומזכיר לו את שבועתו ששלמה ימלוך, ואכן מיד נמשח שלמה למלך, אדוניהו אוחז בקרנות המזבח להציל עצמו, ומקבל חנינה, אך אחר פטירת דוד המלך הוא מבקש את אבישג השונמית לאשה, שמשמעות הבקשה היא זכות הבכורה למלוך, ושלמה המלך פוקד מיד על בניהו בן יהוידע להוציאו להורג.

לאדוניהו לא היה חסר דבר, הוא היה יפה תואר, אביו היה אוהבו מאוד, ומאהבתו אין מעיר לו כל הערה או תוכחת, וחשב אדוניהו שאביו אוהבו מכל אחיו כי הוא יפה תואר משאר אחיו, ולכן לא גוער בו מימיו, ועל כן התנשא למלוך (פירוש הרד"ק), ובנוסף אדוניהו עשיר מאוד ובכספו זובח שור ומריא וצאן לרוב וקורא לכל אחיו בני המלך ולכל אנשי יהודה עבדי המלך, ומה היה חסר לו, היה חסר לו כבוד, וכלשון הפסוק "מתנשא לאמור אני אמלוך", ובכוח הכבוד בו חפץ הוא עשה לעצמו רכב ופרשים וחמישים איש רצים לפניו", ואילו היה שמח בחלקו, ביופי בעושר ושפע רב שנתן לו הקב"ה, לא היה נהרג ומפסיד.

רבותינו מספרים שלמלכי בית דוד היה להם חריץ בראשם כדי שישב הכתר מלכות בצורה הולמת, הואיל והיה בו שרביט של זהב מדופן לדופן, והיה נכנס בחריץ שבראשם, וזה היה עדות וסימן למי שראוי למלוכה, ובדרך נס היה הכתר מתאים לראשם, אף על פי שהיה עגול והראש איננו ממש עגול, ואדוניהו שם את הכתר, ולא היה הולמו בראשו, וזה היה לאות וסימן שהוא לא התאים למלך. (סנהדרין דף כ"א:, ע"ז דף מ"ז.)

עוד דורשים רבותינו על אדוניהו בן חגית, אדוניהו, מה שבקש לא ניתן לו, ומה שבידו ניטל ממנו (בראשית רבה פרשה כ' סימן י"א). ובדרך משל אמרו על הגמל שהלך לבקש קרניים, כי קינא בקרני השור, וכעונש על קנאתו, מלבד מה שלא קיבל, חתכו לו את אזניו וקצרו לו אותם, והפסיד מה שהיה לו, ולכן אוזני הגמל קצרות יותר משל החמור, והנמשל הוא למי שרוצה לזכות במה שאינו שלו, שלוקחים ממנו את מה ששייך לו, ונשאר מופסד לגמרי, ולכך צריך אדם לשמוח במה ששייך לו.

וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון