"ונוכרים באו שעריו"

מפרשת השבוע – "ונוכרים באו שעריו"

מאז ומעולם היו האומות בונים שערי ניצחון לזכר ניצחונם בקרב או במלחמה, הרומאים בנו שערי ניצחון לכבוד האליל יופיטר אשר בסיכלותם האמינו בו שהוא מגן על רומא ומוליך את צבאות רומא לניצחון במלחמות ובקרבות, ולכבודו הקימו מקדש על הגבעה הקפטולינית, ושם גם נבנו קשתות ניצחון אלו. (על שם גבעה זו נקראת גבעת הקפיטול בוושינגטון, בירת ארצות הברית).

שער נצחון נוסף הזכור לשמצה בעם היהודי, הוא שער הנצחון של טיטוס אשר הוקדש לכבודו על כיבוש ירושלים וחורבן בית המקדש, ומסופר על הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, ראש שיבת פונוביז', אשר הזדמן פעם לרומא, הוא עמד שם ליד "שער הניצחון" והתבונן בו, על השער עליו היו חקוקים דמויות השבויים היהודיים שהובלו מושפלים ומבוזים להיות לעבדים ברומא לאחר הנצחון של טיטוס על היהודים והחרבת המקדש. אמר אז הרב כהנמן: "טיטוס, טיטוס, איפה אתה היום? עליך אפשר לקרוא רק בספרי ההיסטוריה, אך עם ישראל חי וקיים לעד ולנצח נצחים...". והגאון רבי יוסף משאש זצ"ל בספרו אוצר המכתבים (אלף תקע"ז) כותב שתמונת שער הנצחון של טיטוס היתה תלויה בביתו של רבן יוחנן בן זכאי לזכר החורבן. וכהנה נבנו מאות שערי נצחון בכל העולם.

גם בארץ שראל בתל שלם השוכן בעמק בית שאן, נמצאה קשת נצחון שהוקדשה לאנדריאנוס קיסר לכבוד נצחונו על ירושלים ודיכוי מרד בר כוכבא. כך הגויים מתפארים ומתהללים בנצחונם על ידי שערים. ורמז לשערי נצחון אלו אנו מוצאים בהפטרת השבת, כאשר הנביא עובדיה שהיה גר צדק הבא מאדום מוכיח בדבריו: "ביום עמדך מנגד, ביום שבות זרים חילו, ונכרים באו שעריו, ועל ירושלים ידו גורל, גם אתה כאחד מהם". דהיינו, אותם השערים שנבנו לאחר ששבתו חילות רומא, ועמדו מנגד במלחמתם, החלו לבנות שערים ולצייר עליהם את העם אותו כבשו שנחשבו כנכריים בעיניהם, כפי שעשו בנצחונם על ירושלים, שחרטו על השער בידם את גורל עם שראל שגלה, עליהם מתנבא הנביא בזלזול "גם אתה כאחד מהם", כך יגלו ויאבדו מן העולם.

לא כן נוהגים עם ישראל בעת נצחונם, אברהם אבינו אחר נצחונו על המלכים הוא לוקח עגלה איל ותור וגוזל כקרבן לה' (רש"י, ורמב"ן פרק ט"ו פסוק ט'). יצחק אבינו לאחר שמנצח את פלישתים בונה מזבח (פרק כ"ו פסוק כ"ה), יעקב אבינו לאחר שניצל מעשיו, מגיע לשכם, קונה את חלקת השדה, ובונה שם מזבח להודות לה' (פרק ל"ג פסוק כ').

וכך מסופר במשנה במידות (פרק ב' משנה ג'), כשנכנסו היוונים לבית המקדש, פרצו את הסורג המקיף את חומת העזרה, אשר נבנה למחיצה בפני הנכרים שלא יכנסו לפנים ממנו, ופרצו בו י"ג פרצות, וכשחזרו החשמונאים וגדרו את אותם י"ג פרצות, תקנו שכל הנכנס לבית המקדש, חייב להשתחוות ולהודות לה' על נצחונם ועל אובדן מלכות יון. החשמונאים אינם בונים "שער נצחון" שם במקום הפרצות, ובוחרים להנציח את הנצחון בהשתחוויה הלל והודיה, זו דרכם של יהודים להודות ולהלל לשם ה' ללא הקמת "שערי נצחון", אלא בהלל ושבחה. וכן יראנו בבניין המקדש וירושלים!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון