מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - יפשפש במעשיו

”ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת“

אחי יוסף, צדיקי עליון, ברדתם למצרים לשבור אוכל נתייסרו בייסורים גדולים. בעיקר סבלו כאשר הואשמו בריגול. ואמנם יכלו לומר לעצמם שהמלך עריץ וסגנו אכזרי, ובכך לתלות את ייסוריהם; אך הם לא בחרו בדרך זו, כי אם תלו את האשמה בעצמם: ”אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת“. וכך הם דברי הרשב“ם: ”מידה כנגד מידה“.

חז“ל (ברכות ה.) אומרים: ”אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, שנאמר (איכה ו‘ מ): ’נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד ה‘“. פשפש ולא מצא - יתלה בביטול תורה, שנאמר (תהלים צ“ד, י“ב): ’אשרי הגבר אשר תייסרנו י-ה‘. ואם תלה ולא מצא - בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר משלי ג‘, י“ב): ’כי את אשר יאהב ה‘ יוכיח‘“.

יש לשאול על הגמרא שאמרה: ”פשפש ולא מצא - יתלה בביטול תורה“. לכאורה, אם מדובר באדם שיש בידו עוון של ביטול תורה, כיצד זה לא מצא ת העוון הזה כאשר נתפס במעשיו?

מספר תירוצים נאמרו על שאלה זו, ובניהם: אכן האדם פשפש במעשיו ולא מצא בהם עוונות; אך זהו רק בגלל שלא היה לו ידע מספיק כדי לדעת אם פעל כשורה או לא. ומדוע לא ידע לומר זאת? משום שלא למד תורה. אילו היה לומד תורה ויודע היטב את הלכותיה, היה מוצא בידו עבירות שלא הכירן.

יש מתרצים: לפעמים אדם צריך לבטל תורה כדי לקיים מצוה, שכן מצוה בזמנה דוחה לימוד תורה. והמדובר כאן בצדיק גדול ולמדן, שהיה צריך לבטל תורה כדי לקיים מצוה ולא ביטל, ועל כך נענש. וזהו: ”יתלה בביטול תורה“ - כלומר: אכן לא מצא בידו עבירות, אך מצוות שלא עשה, כיון שלמד תורה ולא רצה להפסיק מלימודו כדי לקיים את המצוה, הן העוונות שיש לתלות בהן את הייסורים.

הפשט הוא כדברי רש“י, שאמר: ”פשפש ולא מצא עבירה בידו שבשבילה ראויין ייסורין הללו לבוא“. דהיינו, יש שס“ה מצוות לא תעשה כנגד שס“ה גידים, ו-רמ“ח מצוות עשה כנגד רמ“ח אברים, כנגד כל עבירה שעבר אדם בגופו ישנם ייסורים מתאימים, מידה כנגד מידה, ולפי הייסורים יכול אדם לדעת במה חטא. למשל: אם חש בזרועו יכול הוא לתלות את הייסורים בעוון ביטול מצות תפילין. אם חש בפיו יכול לתלות בלשון הרע, וכדו‘. המדובר כאן הוא שאדם חש בגופו באיבר כזה מסוים, אך לא הצליח למצוא עבירה שמקבילה ומתאימה לייסורים אלו. במצב כזה עליו לתלות בביטול תורה, כפי שאומרת הגמרא (עירובין נ“ד.): ”חש בראשו יעסוק בתורה... חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר (משלי ג‘ ח‘): ‘ולכל בשרו מרפא‘“. התורה היא מרפא לכל התחלואים ולכל המכות, וכאשר יוסיף ללמוד תורה, כי אז התורה תכפר לו על כל עוונותיו, גם על אלו אשר לא ידע לכוון ולמצוא אותן.

הדבר החשוב שלימונו חז“ל הוא, שאסור לאדם לומר שהייסורים שבאים עליו הינם רק מכה טבעית, אלא אם באים עליו ייסורים - יפשפש במעשיו.

גם אדם שאינו סובל ייסורים צריך לפשפש במעשיו יום יום, כדי שלא יגיע למצב שיצטרך לפשפש במעשיו מחמת ייסורים שיבואו עליו חלילה. כמו שאמרו חז“ל: ”בכל עת יהיו בגדיך לבנים“.

פרפראות - צופן ומפענח -

“ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח“:

”‘צפנת פענח‘ - מפרש הצפונות, ואין ל‘פענח‘ דמיון במקרא (רש“י)

לפי דברי רש“י, היה צריך לקרוא ליוסף: ”פענח צפונות“, ולא ”צפנת פענח“!

אלא הכוונה היא, שעיקר השבח של יוסף, גם בעיני פרעה, היה שיוסף מצפין את עצמו ולא היה מפרסם את עצמו כלל ועיקר. לכן הקדים את ’צפונו‘ של יוסף ליכולת ה‘פענוח‘ שלו.