השבת / הפרשה – בזוהר

השבת / הפרשה – בזוהר – ויגש רי"א, ע"א

ואתה צויתה זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים... רבי חייא פתח שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש... בוא ראה כאשר נחרב בית המקדש, וגרמו החטאים וגלו ישראל מהארץ, עלה הקב“ה למעלה למעלה, ולא השגיח על חורבן בית המקדש ועל עמו שגלה. ואז השכינה גלתה עמהם.

כאשר ירד השגיח על ביתו שנשרף הסתכל על עמו והרי גלה, שאל על המלכה וגורשה, אז ויקרא ה‘ אלוקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק, והיא גם היא מה כתוב בה אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה, כמו שאתה אומר כי איננו, בגלל שהסתלק ממנה ונמצא פירוד.

ואפילו שמים וארץ התאבלו שכתוב, אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. מלאכים עליונים כולם התאבלו עליו שכתוב, הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון. השמש והלבנה התאבלו וחשכו אורותיהם שכתוב חשך בצאתם... והכל עליונים ותחתונים בכו עליה והתאבלו, מה הטעם, מפני ששלט עליה סטרא אחרא ששלט על ארץ הקודש.