מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - פסק הדין במשפט בנימין

”ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני, ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך, כי כמוך כפרעה“

”‘ואל יחר אפך‘ - מכאן אתה למד שדבר אליו קשות“ (רש"י בשם בראשית רבה צ“ג, ו‘)

מדוע כעס יהודה כל כך ופנה ליוסף בדברים קשים? לכאורה היה עליו להודות ליוסף ולברכו על שהקל מעונשם של האחים. שכן כאשר שלח יוסף את משרתו לרדוף ולהשיג את האחים ולטעון שהם משלמים רעה תחת טובה, קבעו הם בעצמם את העונש ואמרו: ”אשר ימצא אתו מעבדיך ומת, וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים“. גם כאשר חזרו האחים אל יוסף אמר לו יהודה: ”הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו“. אבל יוסף הפחית מעונשם,, כמו שכתוב: ”ויאמר חלילה לי מעשות זאת, האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם“. יהודה צריך היה להיות מרוצה מההסכם. ובמקום זאת הוא מגיב בצורה קשה ובאיומים. מה פשר הדברים?

מבאר האלשיך הקדוש ביאור נפלא, ממנו ניתן ללמוד עד כמה היו בני יעקב בוחנים את מעשיהם ומדקדקים בהם על פי האמת הצרופה של תורתנו הקדושה. האחים הבינו שכל הרעה הזאת באה להם כעונש מהשמיים על אשר מכרו את יוסף לעבד וציערו את אביהם שנים רבות. ישבו האחים ועשו דין לעצמם, שקלו ודנו בדבר העונש הראוי להם על פי דין תורה. כאשר עמדו לפני יוסף, אמר לו יהודה שעל פי דין תורה הם פסקו שעל כולם להיות עבדים ליוסף, ביחד עם בנימין, למרוץ שברור להם שבנימין לא עשה מאומה ולא גנב את הגביע. כך נגזר עליהם משמים, בשל חטאם במכירת יוסף.

אבל יוסף שינה את פסק הדין, ואמר להם שבנימין לבד יהיה עבד, והם יכולים לעלות אל אביהם. כלומר: יוסף החליט להעניש דווקא את בנימין, ולא את האחים עצמם. מיד הבין יהודה שאין זה עונש שבא להם משמים, שכן עפ“י דין תורה היה צריך להעניש את האחים, ולא את בנימין, שהרי הוא לא היה במכירת יוסף. אם יוסף מטיל את העונש על בנימין למרות שהוא לא עשה כלום, ואת שאר אחיו הוא פוטר לשלום, על אף שהם שמכרו את יוסף, הרי זו הוכחה שעונש זה אינו משמים, אלא מגיע מצד רשעותו של העומד מולו. משום כך הפסיק יהודה את כניעתו ואת גינוני ההודאה ליוסף, והכין עצמו למלחמה: להילחם במי שאין בו ריח תורה, שמחליט לפעול להיפך מדין התורה הקדושה.

ואכן התורה מספרת שכאשר הוכיח יהודה את יוסף ופרש לפניו את טענותיו, התרגש יוסף ביותר, כמו שכתוב: ”ולא יכל יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו, ויקרא הוציאו כל איש מעלי, ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו“. ויש להבין: מה גרם ליוסף ’להישבר‘ דווקא אחרי דברי יהודה? על פי דברי האלשיך הקדוש העניין מובן היטב. יהודה טען את טענותיו על פי פסקי הדין של התורה הקדושה. אבל יוסף ניסה להטות את הדין לכיוונים אחרים. יהודה טען שדינו של גנב לשלם פי שניים, ורק אם אין לו - ”ונמכר בגניבתו“. לפיכך, פסק הדין צריך להיות שעל בנימין לשלם פי שניים ממחיר הגביע. האחים הסכימו לדין זה, והיו מוכנים לשלם את כל הסכום של הגניבה עבור בנימין. אבל אז טען יוסף, שעל פי החוק המצרי, גנב שנתפס צריך להימכר לעבד. כאן לא יכול היה יהודה להתאפק, והטיח כלפי יוסף שאין הוא מתחשב כלל בחוקים המצריים, אלא אך ורק בחוקי התורה, שהם אמיתיים ונצחיים. יהודה הזדעק על יוסף ואמר לו שכל טענות והצעות שאינן מבוססות על חוקי התורה הקדושה הינן בטלות ומבוטלות!

כאן ’נשבר‘ יוסף. יוסף ראה עד כמה חוקי התורה חשובים ויקרים ליהודה, ועד כמה הוא מוכן להתמסר כדי להגן על חוקי התורה הקדושה. ראה יוסף שעדיין התורה היא שמנחה את אחיו על כל צעד - ואז נגלה עליהם.