הרמב“ם ורבי יעקב אבוחצירא

הרמב“ם ורבי יעקב אבוחצירא - ליום הסתלקותם כ‘ טבת

רבי משה בן מימון - היה גדול חכמי ישראל בימי הביניים ומגדולי הפוסקים בכל הזמנים, וכן היה פרשן, פילוסוף ורופא. נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד תתצ“ה (1135) לרבי מיימון הדיין, הוא נדד עם משפחתו לצפון אפריקה, הגיע לעיר פס שבמרוקו, נסע בדרכו לארץ ישראל, עבד והתיישב במצרים. לפרנסתו החל הרמב“ם לעסוק ברפואה, ועקב הצלחתו הגדולה ופרסומו הרב בתחום זה נקרא לשמש רופאו האישי של הסולטן בקהיר. עם כל עיסוקיו הרבים לא פסק מלעסוק בתורה, וחיבר יצירות תורניות גדולות. ספרו העיקרי הוא ”משנה תורה“, הנקרא גם ”היד החזקה“, ע“ש י“ד חלקיו. ביצירה זו הוא פסק וערך את כל ההלכות באופן שיטתי על יסוד התלמוד (המשנה והגמרא).

הרמב“ם חיבר גם פירוש למשנה בשם ”ספר המאור“, הפירוש נכתב בשפה הערבית, ותורגם לעברית כמה פעמים. כמו-כן חיבר הרמב“ם ספר פילוסופיה שהוא אחד מספרי היסוד במחשבה היהודית, ספר זה נקרא ”מורה נבוכים“.

לפני מותו ציווה לבנו: ”אל נא תקברני במצרים“. אכן, ארונו הועלה ונקבר בעיר טבריה, הרמב“ם זכה להערצה שבאה לידי ביטוי באימרה: ”ממשה עד משה לא קם כמשה“.

רבי יעקב אבוחצירא - המכונה אביר יעקב, נולד בשנת ה'תקס"ו, בעיר תפילאלת שבמזרח מרוקו, לאביו רבי מסעוד אביחצירא. בצעירותו למד אצל אביו, בתחילה לימדו אביו את כל התנ"ך עם טעמי המקרא, לאחר מכן למדו יחד את כל המשנה תלמוד וכן הלאה. עוד בהיותו צעיר הוסמך לרבנות ובני הקהילה חיבבוהו מאד ומינו אותו לרב ודרשן. כל השבוע, ממוצאי שבת עד ליל שבת היה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה הקדושה יום ולילה, לביתו היה מגיע אך ורק בשבתות. על אף עיסוקו בתורת הקבלה היה רבנו מתנגד ללימוד הקבלה ללא לימוד תורה, נ"ך, גמרא, הלכות ופוסקים.

אט אט נודע שמו כצדיק פועל ישועות, כצדיק גוזר והקב"ה מקיים, עשרות רבים הגיעו אליו לקבל ברכתו ולהיוושע. לאחר זמן מה, רצה לעלות לארץ ישראל, אך בני הקהילה שאהבוהו לא הניחו בידו לעשות זאת בטענה, כי לא יוכל להפקיר את הקהילה ללא רב ומורה דרך, שישה פעמים ניסה לעלות לארץ ובכל פעם מנעוהו בני הקהילה, בפעם השישית בשנת ה'תר"מ הצליח רבנו לשכנע את בני הקהילה שבנו רבי מסעוד יכול לשמש כרב במקומו ולא שעה יותר לתחינותיהם ועזב את מרוקו.

בדרכו לא“י, עבר דרך אלג'יריה, תוניס, לוב ומצרים, ובט"ו טבת הגיע לעיר אלכסנדריה, עקב חוליו הוצרך להתארח בדמנהור ולא עלה ארצה, מנוחתו כבוד בדמנהור שבמצרים.