השבת / הפרשה – בזוהר

השבת / הפרשה – בזוהר – ויחי רט"ז, ע"א

שבע עשרה שנה, מה טעם שבע עשרה שנה, אלא אמר רבי שמעון כל ימיו של יעקב בצער היו, בצער העביר אותם מקודם. כיון שראה את יוסף והיה עומד לפניו, כאשר יעקב הסתכל ביוסף היה נשלם בנפשו כאילו ראה את אמו של יוסף, שיופיו של יוסף דומה ליופייה של רחל, והיה מדמה בעצמו כמו שלא עבר עליו צער בימיו.

וכאשר יוסף פרש ממנו, אז התקיים לא שלוותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רוגז, שזה קשה לו ליעקב מכל מה שעבר. ובזמן שפרש יוסף ממנו מה כתוב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה... וכל ימי יעקב לא היה לו צער כזה, והיה בוכה כל יום על אלו שבע עשרה שנה של יוסף.

מה משיבים לו, ויוסף ישית ידו על עיניך, הרי לך שבע עשרה שנה אחרות בעינוגים ותפנוקים והנאות ותאוות, זהו שכתוב, ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה... שנה, כל אותן שנים השכינה כבוד הקב“ה עמו נמצאה, ומשום כך חיים נקראו.

בוא ראה, כתוב ותחי רוח יעקב אביהם, נראה שהרי בראשונה מת היה רוחו ולא היה מוכן לקבל רוח אחרת, שהרי רוח שלמעלה לא שורה בריקנות. אמר רבי יוסי השכינה לא שורה אלט במקום שלם, ולא במקום פגום, ולא במקום עצוב, אלא במקום שמוכן, במקום שמחה. ומפני כך כל אותן שנים שיוסף פרש מאביו, ויעקב היה עצוב, לא שרתה בו השכינה.

פתגם השבוע – רבי זוסיא מאניפולי – צדקה

המקבץ מעות לצדקה ייטיב לעשות אם ייקח עמו שני כיסים:

אחד בשביל הביזיונות, ואחד בשביל המעות.