מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - פסק הדין במשפט בנימין

”ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו“

התורה מספרת על פחדם של האחים מנקמתו של יוסף לאחר פטירת אביהם. שואלים חז“ל (מדרש תנחומא ויחי סימ‘ י“ז): מה ראו האחים בהתנהגותו של יוסף, שגרם להם לחשוש מנקמתו בהם? וענו: ”שראו בעת שחזרו מקבורת אביהם שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו, ובירך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס: ’ברוך שעשה לי נס במקום הזה‘“.

אחרי ההלוויה, ראו אחי יוסף שהוא הולך לכיוון שכם. התפלאו כולם: מדוע הולך יוסף לכיוון שכם? והלוא מן הראוי לרדת דרך חברון דרומה, למצרים! מה עוד, שעם יוסף הלא הלכה פמליה גדולה של רכב ופרשים וצבא רב כדרך המלכים. לכן גדלה פליאתם: מה לו ליוסף להטות את הדרך לכיוון ההפוך ולגרור אחריו המון רב ועצום שכזה?

כשהגיעו לשכם ראו שמגיע יוסף אל הבור שלתוכו השליכו אחיו אותו, ובירך: ”ברוך שעשה לי נס במקום הזה“. חזרו והתפלאו כל הנוכחים: ולמה מברך יוסף ברכה זו שם? כי לא ידעו מאומה מאותו המעשה. כשראה יוסף את פליאתם, עמד ופירש ושיבח בפני כולם את דרכי ההשגחה העליונה שליוותה אותו כל הדרך. סיפר להם, שבתחילה הולך לבור זה שהיה מלא עקרבים ונחשים, וחייו היו בסכנה, אך הקב“ה ריחם עליו ולא קרה לו מאומה. אחר כך הוצא מהבור הזה והוד למצרים, שם נמכר לעבד וכ“ו וכ“ו, עד שעלה לגדולה ונעשה מלך.

כאשר ראו אחי יוסף את כל המעמד, התחילו לחשוש. כדברי המדרש (שם): ”וכיוון שראו כן, אמרו: עכשיו שמת אבינו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב את כל הרעה אשר גמלנו אותו. ויצוו את יוסף לאמור: אביך ציווה.. כה תאמרו ליוסף“. חששם של אחי יוסף היה מבוסס על כך שיוסף עשה טקס ועניין גדול מכל מה שעבר עליו. לכן חשדו שהוא יוזם נגדם מלחמה וכי הוא מנסה להסיט את לב העם המצרי נגד אחיו שגרמו לו כל כך הרבה סבל.

אולם כשראה יוסף את פחדם, עמד וניחם אותם, ככתוב: ”וינחם אותם וידבר על לבם“?

פרפראות - במיתתם קרויים חיים

”ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה“.

גם בפרשת חיי שרה כתוב: ”ויהיו חיי שרה וכ“ו. התורה מתארת את מותם של שרה אמנו ושל יעקב אבינו בכינוי של חיים. ידועים דברי חז“ל (ברכות י“ח.): ”הצדיקים אפילו במיתתם קרויים חיים, שנאמר: ’ובניהו בן יהוידע בן איש חי‘“.

הגמרא בתענית (ה‘:) אומרת: ”הכי אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. אמר ליה: וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? אמר ליה מקרא אני דורש, שנאמר: ’ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה‘ ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים‘ - מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים“. מבאר רש“י: ”ומה שחנטו חנטייא - נדמה להם שמת, אבל חי היה. המיתה הגופנית אינה נחשבת לכלום, כי רוחם והנהגתם חיה וקיימת גם אחרי הסתלקותם מן העולם הזה.

מכאן למדנו גם מסר חשוב להתייחסות שלנו אל דברי חז“ל. אם רואים אנו מציאות כלשהי, אך חז“ל מתארים אותה באופן אחר - עלינו לבטל את ראייתנו ולאמץ את ראיית חכמים, לא כפי שהחונטים חשבו שיעקב מת, אלא האמת הייתה שהיה חי.

פרפראות - ליבם ער - ”ושכבתי עם אבותי“

ב‘פתח אליהו‘, אנו אומרים: ”עילאין שמעו, אינון דמכין דחברון ורעיא מהימנא אתערו משנתכם, הקיצו ורננו שוכני עפר.. דאתמר בהון: ’אני ישנה וליבי ער‘“ (שיר השירי0 ה‘ ב‘).

על פי זה יש לבאר את דברי יעקב, יעקב אבינו מבקש מבנו יוסף: וקברתני בקבורתם“, משום שאבותיו אינם מתים, אלא ליבם ער. לכן אמר: ושכבתי עם אבותי“.