מפרשת השבוע

מפרשת השבוע – לכבד כל יהודי

המדרש מספר, כאשר יצא משה אל אחיו, ראה בסיבלותם ונתגלגלו רחמיו עליהם, וכך מתאר המדרש: ראה אחד מבני ישראל שכתפו שותתת דם מכובד המשא שנשא על שכמו, מיהר וחבש את מכתו, ראה את אחיו והנה עיניהם מלאו סיד, אשר עף מן הרוח ונתמלאו עיניהם גרגירים מהם, מיהר ושטף את עיניהם עד שנפקחו עיניהם, שם ליבו וראה את מתי ישראל אשר נפחו את נשמתם בעת העבודה והינם פזורים על פני האדמה ללא קבורה, ומיהר לקברם. נגלה אליו הקב"ה ואמר לו, יען אשר עשית את הדבר הזה, לא תדע צער ומכאוב כל ימי חייך, ולא תכהינה עיניך בחייך, ועל שטפלת בקבורת בני, חייך שאני אטפל בקבורתך, ועל שהלכת לראות בצער אחיך ועזבת כל עסקיך, גם אני אניח עליונים ותחתונים ואדבר עמך בבא היום, ועל כן זכה ולא כהתה עינו ולא נס לחו כל עת היותו על האדמה (תורה שלימה ח"ח שמות ב' עמוד ע"ה). בשכר הכבוד שרחש משה רבינו לעם ישראל בהיותם מושפלים, הקב"ה שילם שכרו וזכה להנהיג את ישראל, ונשאר בכוחו עד יום מותו.

גם בהפטרת השבת, (למנהג חלק מן הספרדים), אנו פוגשים בדמותו של ירמיהו מן הכהנים אשר בענתות, אשר מוכיח את העם על עוונותיהם טרם החורבן, והמדרש מספר, כאשר ליוה ירמיהו את הגולים לבבל וחזר לירושלים, בלכתו חזרה ראה את הדרך כולה מלאה מתים והרוגים מושלכים בראש כל חוצות וכדומן ברחובות עיר, ומצא אצבעות ידיים ורגליים מקוטעות ומושלכות בהרים שלא הובאו לקבורה, והיה מתכופף להרימם ומכניסם בטליתו, מחבק להם ומנשק להם, ובוכה במר נפשו, ואומר, אחי ורעי בני אהובי, הרי הזהרתי אתכם כל העת, באמרי "תנו לה' כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף" (ירמיהו פרק י"ג פסוק ט"ז, איכה רבתי פרשה ג', פסיקתא רבתי פרק כ"ו). ירמיהו מלמדנו מהו הכבוד ליהודי באשר הוא, ועל אף שאותם גולים חטאו עוו ופשעו, הוא איננו שמח לאידם על עונשם, אלא מלקט את אצבעות ההרוגים מנשקם ומוליכם לקבורה ולמרות היותו כהן אשר אסור לו להיטמא למתים, הוא מכבדם כדין מתי מצווה שמותר לכהן לקברם. ומוסיף לבאר את דברי המדרש, בספר אוצר מרגליות ח"ב (עמ' שפ"ו) אפילו אם ישראל עברו על מצוות התורה, הידיים והאצבעות הללו יקרים הם, כי הם קיימו מצוות צדקה וגמילות חסדים, ולכן ראויים הם לכבוד ולאהבה, ובזכות הידיים הללו יזכו לגאולה.

ויהי רצון ונזכה לאהוב ולכבד זה את זה!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון