הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - הכבדת - לב מהי?

”ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת“

היה בירושלים יהודי זקן שזכה לראות את ה‘בן איש חי‘ זצוק“ל, ושמו רבי מנשה שלו ז“ל. הוא היה מסתובב מבית כנסת לבית כנסת, וחוזר על דרשותיו של רבי יוסף חיים זצוק“ל, בדיוק כפי ששמע אותן מפיו.

מפיו שמעתי, שהפסוק שמתאר את קימתו של פרעה בליל יציאת מצרים הוא תמוה מאוד. הנה כתוב: ”ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים“. מהיכן הוא קם? הוי אומר מהמיטה שישן בה. אבל דבר זה מתמיה: כיצד ייתכן הדבר, מלך שיודע כי עומד להתרחש במצרים אסון נורא, מוות אשר יפגע גם בו וגם בבנו בכורו, הולך לשון על מיטתו?!

מכאן יש לראות את קשי העורף של פרעה. הרי הוא כבר יודע שכל אזהרותיו של משה מתקיימות אחת לאחת, והוא רואה שמצרים חבולה וכואבת אחרי תשע מכות קשות.. הוא גם יודע היטב שהלילה אמורה לבוא המכה הקשה ביותר, וכלשון הפסוק: ”כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך“ - ועם כל זה לא שם אל ליבו, והלך לישון על מיטתו כבכל לילה.

ובאמת מטרת כל עשר המכות היא ללמד שכאשר אדם לא רוצה לשמוע, הוא לא ישמע; ואם אינו רוצה לראות - הוא לא יראה, אלא יסביר את כל המאורעות לפי דרכו, ויסרב לראות את הפלאים שקרו לו. זה מה שנקרא ”הכבדת הלב“.

לעומת פרעה, עם ישראל דווקא למד להכיר את ה‘ ואת מעשיו, ולהיות ”מאמינים בני מאמינים“. אמנם מהלך זה לוקח זמן רב, שכן מטרתו היא להביא את ישראל אל פסגת אמונתם. תהליך זה איננו קצר, הלא בתחילה רק משה ואהרן עשו את דבר ה‘, וכלשון הפסוק: ”ויעש משה ואהרן כאשר צוה ה‘ אותם - כן עשו“; רק אחרי תשע מכות, בראש חדש ניסן, כאשר ה‘ מצווה את בני ישראל לקחת שה בעשור לחדש, לצורך קרבן הפסח, כתוב: ”וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה‘ את משה ואהרן - כן עשו“. כלומר: לא רק משה ואהרן עשו, אלא גם בני ישראל רוצים לעשות; והקב“ה מצרף להם מחשבה למעשה. כמו“כ, אחרי ארבעה עשר ימים, כאשר מקריבים ישראל את קרבן הפסח, כתוב: ”ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה ה‘ את משה ואת אהרן - כן עשו“. והתורה מדגישה: ”כל בני ישראל“, ללמדנו שכולם היו שותפים לקרבן הפסח.

אמונה זו מתבטאת בכך שבני ישראל נשארו ערים כל הלילה, חגורים במותניהם ונעליהם ברגליהם, ומחכים לבוקר לצאת ממצרים. אמנם עדיין אין מדובר באמונה מושלמת, שהרי הם לא הכינו צידה לדרך עד שהיציאה קרתה בפועל - ללמדך שעדיין היו היסוסים בקשר לאפשרות הגאולה שתהיה בבוקר - אך עם כל זאת, חשב להם ה‘ זאת לטובה, וכדברי הנביא: ”הלך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה‘ זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. קודש ישראל לה‘ ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם נאום ה‘“ (ירמיהו ב, ב‘-ג‘).

פרפראות - מצות פטר חמור

“וכל פטר חמור תפדה בשה“

מה הטעם שמצוה זו נוהגת דווקא בחמור? כתב רש“י: ”גזירת הכתוב היא, לפי שנמשלו מצרים לחמורים. ועוד, שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים. שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים טעונים מכספם וזהבם של מצרים“.

הנה על מצרים נאמר (יחזקאל כ“ג, כ‘): ”בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם“ (עיין בראשית רבה פרשה צ“ו, ה‘). יש הבדל בין סוס לחמור: על סוס יכול לרכב דווקא אומן הבקי במלאכת הרכיבה, ואם אינו בקיא במלאכה - הסוס יפילהו ארצה. אבל החמור כנוע לסחוב את משאו, ”כשור לעול וכחמור למשא“.