דברי מרדכי הרב מרדכי אליהו זצ"ל

“נטית ימנך תבלעמו ארץ” קיבלתי אלא דמו של הבל יחידי, נאמר לי ‘ ארורה אדמה ’, ועכשיו האיך אני יכולה לקבל את דמן של כל אלו אוכלוסין? עד שנשבע לה הקב ” ה שאינו מעמידה בדין, שנאמר: ‘ נטית ימינך’ - ואין ימין אלא שבועה, שנאמר: ‘נשבע ה’ בימינו’” (מכילתא פרשה ט”ו, י”ב). מדרש זה צריך ביאור: על מה היה הוויכוח בין הים ליבשה, ומדוע היה צורך בשבועה של הקב”ה? לביאור העניין נקדים, שכאשר רצה הקב”ה להעניש את המצרים, רצה להענישם דברי חז ” ל כפי שהובאו בתרגום יונתן בן עוזיאל ובמכילתא (וראה גם באוה ” ח הקדוש) : באופן של מידה כנגד מידה. משום כך הענישם ע”י המים וגם ע”י האדמה-היבשה. וכך הם שכיון שהמצרים הטביעו את ילדי ישראל ביאור, ונתחכמו למושיען של ישראל בכך שחשבו שלא ידון אותם במים, שכן כבר נשבע ה ’ שלא להביא מבול לעולם - כך מידה כנגד מידה, הקב”ה ידון אותם במים,, בבחינת: “יושב בשמים ישחק ה’ ילעג למו ”; אמנם ה’ לא יביא עוד מבול לעולם, אבל המצרים בעצמם הם שירדפו אחרי עם ישראל, ייכנסו לים ויטבעו בו. כמו כן, המצרים שיעבדו את ישראל בטיט, בחומר ובלבנים ושיקעו את ילדי ישראל במקום הלבנים - על כן נענשו, מידה כנגד מידה, בכך שהאדמה נעשתה רפש וטיט, לדון אותם כפי רוע מעלליהם. והנה בבוא המצרים לים התווכחו המים והארץ. הים אמר ליבשה: קבלי את בניך, אדם מן העפר נוצר ולכן ישוב לעפר, ולא יטמא אותי. לעומתו אמרה היבשה לים: קבל את הרוגך, שהרי בך טבעו ומתו. היבשה סירבה לקבל את המצרים מחשש שמא תיענש, כמו בימי הבל וקין שנענשה על: “ קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה ”. לכן נטה הקב ” ה את ימינו ונשבע לארץ שלא ידון ולא יעניש אותה בקבלת המצרים שטבעו בים. ומה טעם נשבע הקב ” ה לארץ שלא יעניש אותה? אפשר להעלות מספר סיבות לכך: ראשית, משום שרצה לעשות ניסים לישראל ונפלאות בצורה גלויה, שיראו עין בעין את מפלתם של המצרים. בני ישראל חששו שמא המצרים שנכנסו לים בצד אחד יצא מצד אחר וירדפו אחריהם; לכן הראה להם הקב ” ה את עונשם של המצרים, שהיה באופן של מידה כנגד מידה: הם טבעו במים ונקברו בארץ (עיין פסחים קי ” ט:) . ולא זו בלבד, אלא “וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים” - היינו שכל יהודי ראה את אותו המצרי אשר שיעבד אותו טבוע בים ונפלט אל שפתו. אולם יחד עם זה שהקב ” ה דן את המצרים לאבדם במים ובטיט, מידה כנגד מידה, הוא גם זכר להם בשעת הדין את החסד של אמירת “ ה ’ הצדיק ”. וכדברי רש ” י: “’ תבלעמו ארץ’ - מכאן שזכו לקבורה, בשכר שאמרו ה’ הצדיק”. ה’ הורה לאדמה לקבל לתוכה את המצרים, לבל יהיו כדומן על האדמה ולמאכל לעוף השמים. למדנו מכאן על מידת הרחמים של הקב”ה, שגם בשעה שהוא עושה דין ברשעים ודן אותם מידה כנגד מידה, הוא משלם להם שכר טוב על אמירה טובה שאמרו. וכן כתוב בנביא (יחזקאל ל”ט, י”א): “והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר ישראל ”. למרות שגוג ועמו נלחמים בישראל, הם יקבלו שכר “להיות להם קבר באדמה”, כפי שכתב רש”י. ואם כך הוא משלם לשונאיו - על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום לשלם לבניו - אהוביו. פרפראות - בית המקדש השלישי - ”מקדש ה’ כוננו ידך” רש ” י והתוספות במסכת סוכה (מ ” א.) אומרים כי בית המקדש השלישי ירד מן השמים. לימדונו חז ” ל, שהציווי על מלאכת המשכן נסמך לציווי על השבת, כדי ללמדנו שאין עשיית המשכן דוחה שבת. אך זהו דווקא בבניין שנבנה בידי אדם; אולם בית שנעשה בידי שמים - גם ביום טוב או בשבת יכול להיבנות. אותו יום שבו ייבנה בית המקדש וירד מם השמים - בוודאי יהיה ים טוב לעם ישראל; אך יום טוב זה לא יחולל, שכן בניית בית המקדש בו תיעשה בידי שמים.