הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - חומרת הזכרת שם שמים לבטלה

”לא תשא את שם ה‘ אלוקיך לשוא כי לא ינקה ה‘ את אשר ישא שמו לשוא“:

בפסוק זה מזהירה אותנו התורה מפני הזכרת שם שמים לבטלה. ואמר חז“ל במסכת שבועות (ל“ט.) שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב“ה בסיני ”לא תשא את שם ה‘ אלוקיך לשוא“.

הגמרא בברכות (ל“ג.) דנה במי שכבר הבדיל בתפילה ויצא ידי חובת הבדלה, אם יכול הוא להבדיל שום על הכוס, או שמא יש בכך משום ברכה שאינה צריכה. וזה לשון הגמרא: ”תני רב אחא אריכא קמיה דרב חיננא, המבדיל בתפילה משובח יתר ממי שיבדיל על הכוס, ואם הבדיל בזו ובזו - ינוחו לו ברכות על ראשו“. הפירוש הוא: יש חיוב להבדיל על הכוס, למרות שהבדיל בתפילה, ואין בכך איסור של ברכה שאינה צריכה. ממשיכה הגמרא שם ושואלת: ”וכיון דנפיק ליה בחדא - אפטר, והויא ברכה שאינה צריכה, ואמר רב ואיתימא ריש לקיש, ואמרי לה רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו: כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום ’לא תשא‘“.

מדברי הגמרא אנו למדים, שלא רק הזכרת שם שמים לבטלה אסורה, אלא אפילו ברכה גמורה הנאמרת בכוונה הראויה, אם היא ברכה שאינה צריכה, גם היא נכללת בלא של ”לא תשא“. מכאן למד הרמב“ם (הלכות ברכות פ“א הט“ו) את איסור ברכה שאינה צריכה וברכה לבטלה.

חומרת האיסור של שבועת שווא נלמדת מהמדרש (כלה רבתי פ“ט), המביא מעשה באדם ששמו שמעון בן אנטיפרס, שהיה לו בית גדול ומרווח. פירסם שמעון שביתו פתוח לכל אורח, וכל הבא אל ביתו יתקבל בברכה, כפי שהיה נוהג אצל אברהם אבינו עמוד החסד. והנה אורחים רבים ששמעו על הכנסת האורחים היו באים ונכנסים אל ביתו לאכול ולשתות. בבוקר, לפני שהיו הולכים לדרכם ועדיין שוכבים על משכבם, היה אותו מארח קושר אותם ומלקה אותם ארבעים מלקות. מנהגו של שמעון התפרסם, ונודע לו שם של אדם עריץ ורשע הנוהג להכות את כל אורחיו. התפלאו על כך כולם. רצו חכמי ישראל להתחקות אחרי מעשיו, ולא היה מי שמוכן ללכת, עד שקם רבי יהושע ואמר שהוא ילך ויראה במה דברים אמורים. הגיע רבי יהושע לביתו של שמעון בן אנטיפרס, והמארח כיבד אותו מאוד במאכל ומשקה. בבוקר פטר אותו לדרכו לשלום, ולא נגע אפילו בשערה אחת של רבי יהושע לרעה. שאל רבי יהושע את אותו שמעון: מדוע אתה נוהג באכזריות באורחיך, ואילו כלפיי לא נהגת כן? ענה לו שמעון: דרכי לקבל בסבר פנים יפות את כל האורחים. אני שואל אותם אם ברצונם לאכול או לשתות. תמיד הם אומרים שאינם רוצים, ואני מפציר בהם מאוד; אך הם עומדים בסירובם, למרות שאני יודע שהם רעבים וצמאים מהדרך הארוכה. כשאני מפציר בהם שוב הם נשבעים שלא יאכלו, אבל בסוף הם מתרככים ואוכלים ושבעים. כיון שכך, הרי שנשבעו לשקר. על כך אני מלקה אותם, על שהזכירו שם שמים לבטלה ונשבעו בשמו לשקר. מששמע כך רבי יהושע אמר לו: מעתה הלקה אותם שמונים מלקות, ארבעים בשביל המארח, וארבעים בשביל רבי יהושע. ממעשה זה אנו למדים עד כמה חמורה הזכרת שם שמים לבטלה.

פרפראות - מעלת הנהנה מסעודת חכמים

“ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלוקים“

כתב רש“י משם חז“ל (ברכות ס“ד:): ”מכאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאילו נהנה מזיו השכינה.

אפשר לבאר זאת כך: כאשר חכמים יושבים לאכול, הם מדברים בניהם דברי תורה. ייתכן גם שהם מפלפלים ודנים בדיני קדימה בברכות כדי לידע מה להקדים ולאכול. לפעמים הדיון מתארך, ולא מתחילים בסעודה עד שמסיימים את המשא והמתן. יש מי שיש לו צער מפלפול זה, שכן הסעודה מתעכבת והוא לא נהנה ממנה, לכן כתוב שכל הנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה - אף אם היא על חשבון האכילה ממש - הרי הוא נהנה מזיו השכינה.