דברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

דברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - מעלת הרחיצה מהכיור

”בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו“

”ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדרתם“:

”‘ולא ימותו‘ - לחייב מיתה על המשמש במזבח ואינו רוחץ ידיים ורגליים, שממיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס להיכל“ (רש“י)

רש“י העמיד את שני המקראות המחייבים רחיצת ידיים ורגליים בשני אופנים: האחד - ”בבואם אל אהל מועד“, בביאה של הכהן אל אוהל מועד פנימה יש לרחוץ במים; והשני - ”רחיצת הידיים והרגליים מהכיור אמרה התורה: ”והייתה להם חק עולם“. ויש לבאר: מדוע כונתה מצוה זו בשם ”חוקה“?

בעל ’אור החיים‘ הקדוש מבאר, שאף שהכהן טובל במקווה קודם עבודתו, מכל מקום הוא חייב לרחוץ את ידיו ואת רגליו מהכיור, וגזירת הכתוב היא לחייבו ברחצה זו אף שכבר טבל.

ויש להוסיף, הנה הגמרא בזבחים: אומרת שברחיצת ידיים ורגליים של הכהנים היו רוחצים בתחילה יד ימין ורגל ימין ואחר כך יד שמאל ורגל שמאל, לקיים את דברי הכתוב: ”ורחצו ידיהם ורגליהם“. אפשר לומר שמשום כך נקראת מצוה זו ”חוק“, שהרי אפשר היה גם לרחוץ את הידיים בפני עצמן ואת הרגליים בפני עצמן, ומדוע יש צורך לרחוץ באופן של יד ורגל? אלא זו גזירת הכתוב, ולכך נכתבה בדרך של ”חוק“.

לאור זאת, צריך להבין את המעלה הגדולה שיש בכיור. מדוע חויבו הכהנים לרחוץ את ידיהם ורגליהם דווקא בו, ואף אם כבר טבל הכהן, מכל מקום מחויב לרחוץ דווקא מהכיור?

רש“י (להלן ל“ח, ח‘) מבאר את הפסוק: ”ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחושת במראות הצובאות אשר צבאו פתח אוהל מועד“, וזה לשונו: ”בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן. והיה מואס משה בהן מפני שעשויים ליצר הרע. אמר לו הקב“ה: קבל! כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבים במצרים וגו‘“, עי“ש.

בתוספת הסבר כתב רבי אברהם אבן עזרא, כי הנשים הללו מאסו בתאוות עולם הזה, ובאו ועמדו לשמוע תורה בפתח אוהל מועד. אמר לו הקב“ה למשה רבינו: נשים אלו צדקניות הן, מאסו בתאוות עולם - קח מהן!

לכך נצטוו הכוהנים לקדש את ידיהם ורגליהם דווקא על ידי כיור נחושת זה, שעשוי היה מהמראות הצובאות, ואפילו אם טבל כבר הכהן במקווה, חייב לקדש ידיו ורגליו מהכיור, וכדברי ’אור החיים‘ הקדוש.

גם הכהן הגדול שהיה טובל חמש טבילות ביום הכיפורים, היה צריך לקדש ידיו ורגליו מהכיור עשר פעמים בו ביום, וכדברי חז“ל: ”קידוש לפשיטה וקידוש ללבישה“ (משניות יומא פ“ג מ“ד). אמנם מובא, שברחיצת ידיו ורגליו של הכהן הגדול בכיור ביום הכיפורים, היה מושך קדושה על כלל ישראל, ולכן אין זה רק בגדר רחיצה בלבד, אלא יקרא קידוש ידיו ורגליו.

עוד יש לזכור בעניין הכיור העשוי מהמראות הצובאות, מה שאמרו בעלי המוסר, שכשם שה“מראה“ מראה לכל אדם אם הוא יפה או מכוער, כך הכיור מראה לכל אדם אם הוא יפה או מכוער במעשיו וברוחו.

כאשר הכהנים עמדו מול המראה, מול הכיור, ”לא מתו“ משום שעשו חשבון נפש על מעשיהם

פרפראות - הצלה מיצר הרע

“ושכתי כפי עליך עד עברי“

לפעמים כאשר האדם זוכה להגיע למדרגות עליונות, השטן מתגרה בו, רח“ל, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. על כן הקב“ה אומר למשה: ”ושכתי כפי עליך“, וכדברי התרגום: ”ואגין במימרי עליך“ - להצילך מהתגרותו של השטן.