מפרשת השבוע – "אוכלי חינם"

מפרשת השבוע – "אוכלי חינם"

אחת התקופות הקשות בשנות קום המדינה, הייתה "תקופת הצנע", הנקראת גם בשם "תקופת דב יוסף", שהיה אז שר המסחר, ובתקופתו הונהג משטר הצנע.

המדינה הצעירה אשר הייתה במחסור, דאגה לתת מצרכים חיוניים, כגון ביצים שמן וסוכר, קמח ובשר, בהקצבה לפי מספר ומכסת נפשות, באמצעות תלושי מזון. התור למזון היה גדול מאוד, ובמשך שעות היה צריך להמתין כדי להשיג את המוצרים הנצרכים ולחלקם שווה בשווה בין בני המשפחה. ומרוב מחסור ועוני למדו בני המשפחה לשמור ככל האפשר על בגדיהם, כדי שלא יתבלו, וכשבלו תפרו להם טלאים, וגם הסנדלרים עמלו רבות כדי לסגור חורים פעורים שלא יציצו דרכם הבהונות. כך חיו אנשים בעניות רבה חיי מחסור וצמצום.

בספר בנאות דשא (עמ' רפ"ד) מספר מעשיה מאותם ימים, בהם התמרמרו תושבי הארץ, מהרעיון המרכזי, שלא ניתן לרכוש מזון מן המכולת, אלא בכפוף לתלושי המזון שחולקו לכל משפחה בצמצום. אחד הנפגעים מן המצב החליט לעשות מעשה ולצאת להפגנת יחיד, מה עשה? בכל בוקר יצא לאחד מחצרות שרי הממשלה וערך מחאה מקורית, ביום הראשון, הגיע לחצר ראש הממשלה, והחל לזחול על ברכיו וללחך עשבים שעל יד חלונו, ראה זאת ראש הממשלה, והשליך לעברו שטר של לירה אחת, וכך עשה בכל יום אצל אחד מהשרים, והנה כאשר הגיע לאחד מהממונים על הקיצוב במשטר הצנע, והחל ללחך את העשבים, הבחין בו הממונה, וזעק לעברו: מחוצף שכמותך, בחורף אתה אוכל עשבים ירוקים?? את זה תאגור לקיץ, עכשיו תאכל קש יבש!... כך הבטן השבעה של אותו ממונה, לא הרגישה מה חשה הבטן הרעבה של אותו האיש....

ספרי ההיסטוריה מגלים, שכל חברי הכנסת והשרים באותה תקופה נהגו בדרכי צניעות במאכליהם, ולא אכלו בראוותנות לעין כל, בכדי לא לפגוע בשאר תושבי הארץ, אשר סבלו מרעב בעקבות משטר הקיצוב במזון. וכדרך שאמר יעקב אבינו לבניו בעת הרעב במצרים, כאשר אצלם לא היה חסר מאומה "למה תתראו", (בראשית פרק מ"ב פסוק א') . ופירש רש"י, למה תראו עצמיכם בפני האומות שאתם שבעים. בהפטרת השבת מסופר על הרעב הכבד אשר שורר בשומרון בימי אליהו הנביא, וכלשון המקרא "והרעב חזק בשומרון" (מלכים א' פרק י"ח פסוק ב'), ובו בזמן שהעם רעבים ללחם, וגם לבהמות אין חציר לאכול, יושבים על שולחנה של איזבל המלכה, ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל, ועוד ארבע מאות נביאי האשרה, ושם זוללים ואוכלים לשבעה, למלא את בטנם. האם אותם "אוכלי חינם", הרגישו את הרעב של אחיהם, האם אותם אוכלי חינם חשו בצער העם, התשובה היא לא, ויתרה מכך, נביאי האשרה, אף אינם יוצאים לכרמל לעמוד אל מול אליהו הנביא, אלא בוחרים להשאר ספונים בבית איזבל, חוסר רגישות שכזו לזולת איננה מתאימה לעם ישראל אשר הינם גומלי חסדים ורחמנים, ונושאים בעול עם אחרים.

וה' יזכנו להיות מנושאי העול עם חברינו, ללמוד להסתכל על הזולת, להיות אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון