מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - איש אמונות - רב ברכות

”אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה“:

רבותינו במדרש (ילקוט שמעוני, פקודי רמז תי“ד) דרשו על משה רבינו את הפסוק שאמר שלמה המלך ע“ה בחכמתו (משלי כ“ח, כ‘): ”איש אמונות רב ברכות“. ושם כתבו: ”אתה מוצא כל מי שהוא נאמן, הקב“ה מביא ברכות על ידו. דבר אחר: ’איש אמונות‘ - זה משה“. מבואר שם במדרש , שמשה רבינו ערך דין וחשבון על פרטי ההכנסות וההוצאות של המשכן ומסרו לעם ישראל. וכך הוא לשון המדרש: ”אמר להם: בואו ואעשה לפניכם חשבון. נכנסו כל ישראל, עד שהוא יושב ומחשב, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה ווים לעמודים. התחיל יושב ותמה, אמר: עכשיו ישראל מוצאים ידיהם לומר נטלן משה. האיר הקב“ה עיניו וראה אותם ווי לעמודים. אמר להם: ’ואת האלף ושבע ה מאות‘ וכ“ו. באותה שעה נתפייסו ישראל על מלאכת המשכן, שנאמר: ’אלה פקודי המשכן‘. ולמה עשה עמהם חשבון, והקב“ה מאמינו, שנאמר: ’לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא‘? אלא, ששמע משה ישראל מדברים אחריו... אמר להם משה: המשכן נגמר, אני נותן לכם חשבון, שנאמר ’אלה פקודי המשכן‘“. ברבנו בחיי הנוסח הוא: ”יצאה בת קול ואמרה: ’ואת האלף....‘“.

שמע משה רבינו את ליצני הדור ”מדברים אחריו“, אמר: בואו ואני נותן לכם דין וחשבון. ליצני הדור היו אומרים שבני ישראל התעשרו מביזת הים אך משה רבינו אשר לא לקח לעצמו מביזת הים מאומה - כי הוא ”חכם לב יקח מצוות“ (משלי י‘, ח‘), ובאותה שעה נטל עמו עצמותיו של יוסף הצדיק (סוטה י“ג.) - עתה הוא מורה היתר לעצמו לקחת מנדבת המשכן על מנת להתעשר ככל בני ישראל.

ובאמת, הייתה למשה רבינו סייעתא דשמיא גדולה ביותר כאשר בא לערוך דין וחשבון על הוצאות המשכן. ראשית הרי מן הסתם בני ישראל בהתלהבותם וזריזותם לתרומת המשכן לא ביקשו קבלות וגם לא היו העתקים לאישור התרומות. אף על פי כן מסר להם משה רבינו את פרטי הפרטים של תרומותיהם. לא זו בלבד, אלא גם את ”האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים“, שנעלמו ממשה, זכר כאשר האיר הקב“ה את עיניו, ובת קול יצאה והכריזה כי כסף זה ניתן לווי העמודים. קרוב לוודאי שבסופו של דבר היה משה רבינו נזכר מעצמו שהכסף ניתן לווים; אך מכל מקום הקב“ה ריחם עליו ומנע ממנו עגמת נפש, אף של כמה דקות, עד שיתבאר העניין.

ממעשה זה של משה רבינו יש הוראה לגזברי ישראל שבכל דור ודור, שיזהרו בכספי הציבור. עליהם גם למסור דין וחשבון לציבור על מעשיהם, כדי למנוע לזות שפתיים.

פרפראות - חשיבותם של הווים

“אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה“

מובא במדרש (שמות רבה נ“א, ו‘): ”אמר להם: בואו ואעשה לפניכם חשבון. נכנסו כל ישראל, עד שהוא יושב ומחשב, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה לעמודים. התחיל יושב ותמה, אמר: עכשיו ישראל מוצאים ידיהם לומר נטלן משה. האיר הקב“ה עיניו וראה אותם ווים לעמודים. אמר להם: ’ואת האלף ושבע המאות‘ וכ“ו. באותה שעה נתפייסו ישראל על מלאכת המשכן, שנאמר: ’אלה פקודי המשכן‘“.

פשט דברי המדרש הוא, שמשה רבינו שכח שהוציא את הכסף עבור הווים, ולכן חשש שעם ישראל יאמרו: ”נטלן משה“. אך יש לבאר באופן שונה. תלונת העם הייתה על כך שמשה רבינו השתמש בכסף בשביל ווים העמודים, ולכאורה אין הצדקה לכך, שכן אין כל ערך לווים אלו. יצאה בת קול ואמרה למשה: אמור לבני ישראל שיש לווים ערך גדול, משום שהעמודים הם קודש, וגם דבר המחזיק דבר קודש - הוא קדוש.

ללמדנו שגם המסייע ומחזיק את הקודש הרי הוא בעצמו קדוש.