מפרשת השבוע – "דע מאין באת"

מפרשת השבוע – "דע מאין באת"

מספרים על מלך שהיה רוכב בהרים פוגש איכרים ורועי צאן, יום אחד פגש בנער רועה צאן התפעל מפקחותו, וראה שהינו נער הגון. לקחו המלך לארמונו לימדו גינוני מלכות ומינהו לשר האוצר. השרים אשר קינאו בו הביאו את דיבתו רעה לפני המלך וסיפרו שהוא מועל בכספי מלכות, המלך סירב להאמין, הוא קרא לשרו הנאמן והודיע לו שבאים לבקר בביתו הוא ושריו, בכדי להסיר לזות שפתיים ממנו. כאשר הגיעו המלך ושריו לביתו ראו שביתו צנוע מאוד, ללא כל פאר והדר, אך בסוף הבית היתה דלת סגורה והשר לא היה מוכן לפותחה, שאל המלך מה יש בחדר הסגור, והשר הנבוך שתק. התעורר חשד בלב המלך שמא כאן מחביא השר את אוצרותיו וביקש ממנו לפתוח את הדלת, התחנן השר למלך לבל יאיץ בו, אך המלך ציוה והשר פתח את הדלת לרווחה. כאשר נפתחה הדלת נכנסו המלך ושריו וראו חדר ריק אשר מונחים בו תרמיל מקל רועים וחליל ישן, השתומם המלך מאוד ושאל לפשר הדבר, ענה לו השר, כאשר הביא אותי אדוני המלך אל ארמונו והעלה אותי למעמד של שר, לא שכחתי את תקופת היותי רועה צאן, ובכל פעם כאשר עולים בליבי מחשבות גאווה, אני נכנס לאותו החדר, ומסתכל על התרמיל המקל והחליל ונזכר בהיותי רועה, וכך יודע אני מהיכן באתי, וכמה טובה אני חייב למלך. התפעל המלך ואמר עתה ידעתי כי שקר בפי המלעיזים, וכי אתה זך ונקי, ומהיום תהיה סגן המלך. (איל המילואים).

הפטרת השבת מספרת על עשיית כלי המקדש על ידי שלמה המלך, ובין הכלים הוא עושה עשר מנורות, מזהב סגור, שהוא הזהב היקר והטהור ביותר, אותו סוגרים ומחביאים בני אדם לעצמם, הוא מניח את המנורה שעשה משה רבינו באמצע, ומעמיד חמש מנורות מימינה וחמש משמאלה. ובנוסף הוא עושה עשרה כיורות, ועשרה שולחנות.

ולכאורה לשם מה עשה שלמה המלך כל כך הרבה כלים, ומדוע לא הסתפק בכלים שעשה משה רבינו?

במדרש מובא, למה עשה שלמה המלך עשרה שולחנות ועשרה כיורות ועשרה מנורות, ומשה רבינו לא עשה אלא שולחן אחד וכיור אחד ומנורה אחת, אלא שבמדבר לא היו צריכים לזירעוני חיטה ולחם מן הארץ, לפי שהיה להם לחם מן השמים, ולכן לא עשה אלא שולחן אחד, ועוד, מפני שלא היו צריכים לגשמים במדבר, ולכן לא עשה אלא כיור אחד, ומפני שלא היו צריכים לשמן זית במדבר, שהיה ענן של אש מאיר לכל ישראל, ולכן לא עשה אלא מנורה אחת. אבל שלמה המלך עשה עשרה עשרה מכל אחד לפי שהיו צריכים לכל הדברים הנזכרים, כדי שיתברכו גשמי שנה בעבור העשרה כיורות, וירבה הדגן בעבור עשרה שולחנות, ויתברך שמן זית בעבור עשרה מנורות (מדרש תדשא ב').

ויש להוסיף בביאור דברי המדרש, כי כידוע שלמה המלך היה עשיר גדול, ובימיו לא נחשב הכסף למאומה, והיה הכסף בירושלים כאבנים, היו לו עצי אלמוגים, זהב, כסף, שנהבים, קופים, תוכים, בשמים, סוסים רכב ופרשים, שולחנו היה עמוס בכל טוב ובימיו ישבו יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע (מלכים א' פרק ה' פסוק ה'). ועם כל השפע הרב וכל הטוב, יכלו העם להגיע להשחתת המידות, לחוסר מוסריות ולמחשבת תאווה גאווה וראוותנות ולהכרה כי "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". ובכדי למנוע מחשבות אלו, עשה שלמה המלך עשרה שולחנות ועשרה כיורות כדי להזכיר לכל העם שרק הקב"ה הוא הנותן לך כח לעשות חיל, וכל העושר מגיע ממנו, ולזכור שהוא הוציאנו ממצרים, נתן לנו כל צרכינו במדבר והגענו עד הלום לירושלים לבית המקדש ולעושר כלכלי.

וכך מספרים חז"ל כאשר דוד המלך הוציא מטבע על שמו, הטביע בו מקל ותרמיל מצד אחד ומגדל דוד מצד שני, וגם מרדכי היהודי, כאשר הוציא מטבע על שמו, הטביע בו עטרת זהב מכאן, ושק ואפר מכאן. (בראשית רבה פרשה ל"ט סעיף י"א). ולהראות צדקתם של דוד ומרדכי, שאף לאחר שעזר להם הקב"ה והרימם ברוב גדולה, זכרו את מעמדם הקודם מהיכן הגיעו והתנהגו בענווה והכנעה.

וה' יזכנו ללכת באורחותם!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון