דברי מרדכי - פרשת השבוע

שיחות ומאמרים - קדושת נטילת ידיים נ”ג:) “תנא: ‘ והתקדשתם ’ - אלו מים ראשונים, ‘ הייתם קדשים ’ - אלו מים אחרונים (ברכות “והייתם לי קדשים כי קדוש אני ה’”: הגמרא מספרת על מספר אירועים קשים שקרו למי שלא נזהר במים ראשונים או במים אחרונים (יומא פ ” ג ע ” ב, חולין ק ” ו ע ” ב) : “ רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא (היו מהלכים בדרך וחיפשו מקום להתאכסן). רבי מאיר הווה דייק בשמא, רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא (רבי מאיר היה לומד את אופיו של כל אדם על פי שמו, ורבי יהודה ורבי יוסי לא היו מדייקים בכך) . כי מטו לההוא דוכתא, בעו אושפיזא, יהבו להו. אמרו לו: מה שמך? אמר להו: כידור (כשהגיעו לבית מלון, שאלו את בעל המלון לשמו, וענה להם: כידור) . אמר (רבי מאיר) : שמע מינה אדם רשע הוא, שנאמר : ‘ כי דור תהפוכות המה ’ (כיון שרבי מאיר היה לומד משמו של האדם את אופיו, הוא הבין שאותו בעל המלון היה רשע, שהרי כתוב: “ כי דור תהפוכות המה:, ושמו של אותו בעל מלון היה “ כידור ”) . רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו, רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה (רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו בידי בעל המלון את כספם, כיון שאותו יום ערב שבת היה, והאמינו ליושרו, אבל רבי מאיר חשד בו ולא הפקיד בידו את כספו). אזל, אותיביה בי קיברה דאבוה (רבי מאיר בחר להחביא את כספו בקברו של אביו של בעל המלון). אתחזי ליה בחלמיה, תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא (נגלה לבעל המלון אביו הנפטר ואמר לו: בוא ותיטול כיס מלא מעות שתחת ראשי) : למחר אמר להו: הכי אתחזי לי בחלמאי. אמרי ליה: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא (סיפר בעל המלון לחכמים את החלום, וכדי לדחותו שלא את יקח את הכסף אמרו לו שחלום כזה אין בו ממש) . אזל רבי מאיר ונטריה כולי יומא ואייתיה (בכל אופן, הלך רבי מאיר לשמור על כספו מרחוק עד שיצאה השבת, ובמוצאי שבת לקח את כספו). למחר אמרו לו: הב לן כיסן! אמר להו: לא היו דברים מעולם (במוצאי שבת ביקשו רבי יהודה ורבי יוסי את כספם מבעל המלון, אך הוא הכחיש ואמר שאין בידו מאומה) . אמר להו רבי מאיר: אמאי לא דייקתו בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר? (שאל רבי מאיר את החכמים מדוע לא דייקו בשמו של בעל המלון, כפי שהו עשה, והם ענו בשאלה: מדוע לא אמרת לנו לעשות כך?) אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אחזוקי מי אמרי (אמר להם רבי מאיר: לא אמרתי לכם, משום שאין לסמוך לגמרי על הדיוק בשם, אלא רק לחשוש לכך) . משכוהו ועיילוהו לחנותא. חזו טלפחי אשפמיה, אזלו ויהבו סימנא לדיבתהו ושקלוהו לכיסייהו ואייתו (רבי יהודה ורבי יוסי החליטו להערים על בעל המלון. ראו שיש על שפמו של אותו בעל מלון שיירי מאכל עדשים. באו לביתו בשעה שהוא לא היה שם, ואמרו לאשתו בשמו שעליה להחזיר להם את כספם, ואף נתנו לה סימן שהם שלוחי בעלה, בכך שבצהריים בישלה לו עדשים. אשתו האמינה להם, ומסרה להם את כספם) . אזל איהו וקטליה לאיתיתה כשסיפרה לו אשתו את שאירע, כעס עליה בעל המלון ורצח אותה) . היינו דתניא מים ראשונים האכילו בשר חזיר (עיין חולין שם ברש ” י ד ” ה האכילו) , מים אחרונים הרגו את הנפש (מכאן הבינו את חכמת חז ” ל, כי אילו היה אותו האיש מקפיד על מים אחרונים ושוטף את שפמו, לא היה להם סימן למסור לאשתו, ולא הייתה האשה נהרגת). על כל איש ישראל להקפיד ולשמור את “ סימני היהדות ” שלו כגון: לנשק את המזוזה, ליטן ידיים לפני האוכל ואחריו, וכל כיוצא בזה. סימנים אלו מגלים את זהותו ומצילים אותו מכל מכשול. פרפראות - רעים האהובים - “ואהבת לרעך כמוך”. המצוה הראשונה שבעל מחויב כלפי אשתו - עוד לפני שהתחתן איתה - היא מצות “ ואהבת לרעך כמוך ”. כן מבואר בגמרא קידושים: “ אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש אישה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: ’ואהבת לרעך כמוך’”. אמר האר”י הקדוש ז”ל (ספר הלילקוטים, עקב, עה”פ ‘ויענך’): אדם שאוהב את אשתו כגופו, מקיים בכך מצות: “ואהבת לרעך כמוך”, שבה נכללת התורה כולה.