מעינה של תורה

“לא תשנא את אחיך בלבבך הוכיח תוכיח את עמיתך” , אין אדם יכול להוכיח את הזולת, אלא אם רוחש לו אהבה, שדעתו נתונה על מצבו ומבקש באמת ובתמים לשפרו; כאב שמוכיח רק את בנו ולא בניהם של אחרים, כי ככל שהאהבה יותר גדולה גם התוכחה היא יותר קשה ורצינית. תוכחה הבאה מתוך אהבה עשויה גם להשפיע ולהועיל יותר, מאחר שחש באהבת המוכיח ומקבל התוכחה. אם שונא לרעהו אינו יכול להוכיחו. והתוכחה גם אינה מועילה כלל. ע”י “לא תשנא” אפשר לקיים גם “הוכיח תוכיח”.. (אבני האזל)