מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - חינוך הקטנים

”אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם“:

על פסוק זה דרשו חז“ל במסכת יומא (קי“ד.): ”להזהיר גדולים על הקטנים“. מכאן שהאב חייב להזהיר את בנו שלא ייטמא, והטעם פשוט, שהרי ילדי הכהנים יכולים להיות בקשר עם ילדים יהודים טובים שאינם כהנים ובכ“ז יכולים להיכשל.

למשל, ילדים שמצאו חתיכת עצם ומשחקים עימה, הילד הכהן צריך להיזהר שמא היא עצם אדם המטמא, וכיון שהישראל אינו מצווה שלא להיטמא יש חשש שמא ילמד הכהן הקטן מישראלים אלה - לכן מזהירים אותו. דוגמא נוספת: אם יש לילד הכהן עוגה העשויה מתרומה עליו להיזהר שלא יחלק לילדים שאינם כהנים כיון שהעוגה עשויה מתרומה.

וכמו כן אסור לאב לתת לבנו מאכל אסור, אפילו כזה שאיסורו מדרבנן. מפסוק זה למדנו מספר כללים חשובים בעניין חינוך הילדים.

כלל בסיסי חינוך למצוות הוא, שיחס הילד אל המצווה ייקבע על פי התנהגותם של ההורים. למשל, כאשר אדם הולך לקנות ארבעת המינים לפני סוכות - טוב יעשה אם ייקח את בנו איתו. כך יראה הבן כיצד נראה שוק ארבעת המינים, כיצד מחפשים ובוחרים לולב ואתרוג מהודרים, איך בודקים אות וכ“ו. על האדם לקנות ארבעת המינים גם לבנו, כדי שגם הוא יבוא לבית הכנסת עם אתרוג ולולב ויוכל לנענע. זאת חובת האב מדין חינוך בנו.

כך מצינו אצל אברהם אבינו. כאשר באו אליו שלושת המלאכים האורחים, הוא ציווה על ישמעאל בנו לעזור בקבלת פניהם. אמנם יכול היה אברהם לארגן את הסעודה בעצמו, אך הוא קרא לישמעאל להשתתף בכך, כדי לחנכו במצוות.

עניין החינוך היה במוקד הוויכוח בין משה ופרעה. משה דרש מפרעה לשחרר את בני ישראל כדי שיוכלו לצאת למדבר ולעבוד שם את ה‘: ”נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה‘ אלוקינו:. אך פרעה לא הבין מדוע מתעקש משה לקחת עמו את כל העם, כול הטף: ”לכו נא הגברים ועבדו את ה‘, כי אותה אתם מבקשים“. פרעה חשב שמאחר שמטרת ההליכה למדבר היא שחיטת קרבנות וזביחתם - דבר שרק הגברים המבוגרים עושים - אין טעם שילכו גם הילדים. לכן אמר למשה: ”לכו נא הגברים“. אך משה לא נכנע והשיב לו: ”בנערינו ובזקנינו נלך, בבנו ובבנותינו“.

לכאורה צדק פרעה: מה הטעם בכך שתינוק בן יומו יצא למדבר? והרי אין הוא משתתף כלל בהקרבת הקרבנות! אכן, ניכר ההבדל שבין החינוך הגוי לחינוך היהודי. הגויים חושבים שרק את הגדולים יש לחנך; אך אנו יודעים שיש לחנך את כולם, גם את הקטנים: ”בנערינו ובזקנינו נלך“.

מסיבה זו, התעקש משה לקחת איתו גם את הילדים: הילד הקטן, בן השנה או השנתיים, יראה כיצד אביו שוחט את קרבן, וילמד מכך יראת ה‘. כאשר ילד נחשף לקדושה וטהרה, הוא מתחנך לשאוף אליהן. זה החינוך של עם ישראל.

בבוקר, כאשר הולך האדם לבית הכנסת, עליו לדאוג לכך שגם בנו יתלווה אליו. אל יאמר: ”כשיגדל יותר ויבין אקח אותו“. עליו לחנך אותו כבר מגיל קטן!

דבר נוסף: יש מבארים את הלשון ”להזהיר גדולים על הקטנים“ - לא מלשון אזהרה, אלא מלשון זוהר, כמו: ”מזהירים כזוהר הרקיע“. חינוך הבן צריך להיות מתוך הארת פנים, מתוך פנים זוהרות בחום ובאהבה. כך יחלחלו הדברים בליבו של הבן. אם יקיים האב מצוות במאור פנים וינהג בביתו במאור פנים, ילמדו גם בניו מדרכיו וישפרו גם את דרכיהם.

יראה כל אב לנגד עיניו את מאמר חכמים: ”להזהיר גדולים על הקטנים“. יתקדש במעשיו, יתעלה בחסידות וישמש אות ומופת לילדיו שילכו אף הם בדרך הישרה.