מפרשת השבוע – ההגנה של עם ישראל

מפרשת השבוע – ההגנה של עם ישראל

ההגנה והשמירה של עם ישראל היא התורה והמצוות, ותפילותיהם של גדולי ישראל. את זאת יודעים כולם, ואפילו מנהיגי האומה לדורותיהם לפני כל מבצע ומלחמה פנו אל גדולי ישראל בבקשת תפילה ותחינה למען העם ולמען החיילים היוצאים לקרב.

רבים מאיתנו זוכרים את שנת תשכ"ז בתקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים, בעת בה הייתה במדינה חוסר ודאות מוחלטת, חששות ופחדים. באותה העת פנה לוי אשכול, ראש הממשלה דאז, בפניה לכל האדמורי"ם ולכל הרבנים בבקשת תפילה למען העם.

בספר המלחמה על ירושלים (עמ' 58), מובא תיאור של גיוס מילואים למלחמת ששת הימים, מכל קצות העם. באותה העת בה המתינו אנשים רבים לגיוס, אחד מן הממתינים היה גם יהודה סבאג, מורה במקצועו, הוא החזיק ספר קטן ולחש פרקי תהילים, חיים גורי, מפקד הפלוגה, ניגש אליו ובקש: התפלל גם למעננו. כך הייתה אמונה פשוטה אפילו ליהודי הרחוק ביותר. [לימים סיפר לי יהודה סבאג הנזכר, כמה פעלו פרקי התהילים שקרא להצלת עם ישראל, בניסים גלויים שאירעו עימו ועם חבריו].

אירוע דומה אירע טרם הפצצת הכור האטומי בעיראק, ביום שבת, ז' סיון התשמ"א, איסרו חג שבועות, כאשר הושמד הכור אשר נועד להכין פצצת אטום כנגד יהודי ארץ ישראל. ראש הממשלה דאז, מנחם בגין טרם אישורו להפציץ, שלח את מזכירו אל האדמו"ר מלעלוב זצ"ל, שיתפלל להצלחת המבצע, הרבי ברכו בהצלחה רבה, ואמר שלוקח על עצמו את הצלחת המבצע, בחג השבועות התבטא הרבי ואמר לגבאי שלו, שלקח על עצמו כנראה יותר מידי... כמה שעות לאחר מכן קיבל הרבי שיתוק בכל גופו, אז לא הבינו כוונתו, אך במוצא החג כששמעו מהפצצת הכור, הבינו כי הוא קיבל על עצמו סבל וייסורים למען הצלחת כלל ישראל. (מפי הרב גרוסמן שליט"א, הופיע בספר תהילה לדוד עמ' פ"ז, בהספד לע"נ הצדיק רבי דוד סויסה זי"ע).

בהפטרת השבת מסופר על ירמיהו הנביא שקונה את שדה חנמאל בן דודו, אשר בענתות, כפי שנצטווה בציווי מפי ה' בנבואה. בהפטרה מתואר מעשה הקניין התשלום והעדים.

ומובא במדרש (פתיחה לאיכה רבתי) באותה שעה שאמר לו הקב"ה לירמיהו ללכת לענתות ולקחת את השדה מחנמאל בן דודו, כיון שיצא ירמיהו מירושלים, ירד מלאך מן השמים, ונתן רגליו חומות ירושלים ופרצן. ובאו השונאים והחריבו את בית המקדש, יצא ירמיהו מענתות לבא אל ירושלים נטל עיניו וראה עשן בית המקדש עולה, אמר בלבו שמא חזרו עם ישראל בתשובה והקריבו קרבנות, שהרי עשן הקטורת עולה, בא ועמד על החומה, וראה את בית המקדש שבור ומסביבו אבנים, וחומת ירושלים פרוצה, והחל לצווח, "פתיתני ה' ואפת" (ירמיהו פרק כ'), שפיתית אותי לצאת מירושלים כדי להחריבה. עד כאן לדברי המדרש.

רבותינו באים ללמדנו במדרש זה, שכל זמן שהיה ירמיהו בירושלים, הייתה ירושלים מוגנת ולא הייתה יכולה להיחרב, ומרגע שיצא ממנה, ממילא יצאה ההגנה והשמירה, וללמדנו שתלמידי חכמים וצדיקים השרויים בעיר, הם הגנת העיר בתורתם ובמעשיהם הטובים.

וה' ישמור את עמו ישראל בישועה וברחמים!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון