חובת השמירה על המנהגים

מפרשת השבוע – חובת השמירה על המנהגים

רבינו יוסף חיים זצ"ל מספר על יהודי אחד בעיר בגדאד, שהמיר דתו לדת הישמעאלים אצל הממשלה, אבל לפי חוקם ההמרה לא תתקיים אלא אם כן ייפגש המומר עם חכם אחד מחכמי ישראל, והחכם ישוחח איתו בינו לבין המומר, וישפיע עליו לא להמיר את דתו, ואם בכל זאת ימיר את דתו, אז מוכח שהמרת דתו חזקה ולא תלויה בשום אונס וסיבה, אלא נמצא שהוא אוהב את דתם מלב ונפש, המומר הנזכר שוחח עם חכם יהודי, והחכם ניסה למשוך את ליבו לדת ישראל ולא הצליח, והמומר התעקש ובכל זאת רצה להמיר דתו, לפני סיום הפגישה בא יהודי שהיה חברו של המומר, והיה מכיר את חבירו היטב, וידע שמקטנותו היה אוהב מאוד לאכול ביצים של שבת אשר מונחים על הקדרה, ומרוב אהבתו לביצים היה אוכל שבע ושמונה ביצים, ניגש אליו החבר ואמר לו, אם תמיר דתך מה תעשה בשבת? שם אצל הגויים לא תמצא את עריבות הביצים כי זה רק אצל יהודים שומרי שבת. דבריו עשו פירות בלב היהודי וחזר בו מן ההמרה בשביל שיוכל לאכול ביצים של שבת. (נפלאים מעשיך עמ' כ"ז, בן יהוידע שבת עמ' קי"ח). מעשה זה מלמדנו שאפילו מנהג פשוט כאכילת ביצים בשבת, יש לו חשיבות ומעלה, ובזכותו ניצל יהודי מהמרת דתו, ונשאר יהודי.

בפרשת השבוע מתואר סדר מסעות עם ישראל במדבר עם דגליהם "איש על דגלו באותות לבית אבותם" (פרק ב' פסוק א'), ונחלקו הפרשנים האם לכל שבט ושבט היה דגל בפני עצמו, או היו ארבעה דגלים מרכזיים, וכל דגל כלל שלושה שבטים. (ראה האברבנאל שם). ועוד מבארים רבותינו את ביאור המילים "על דגלו באותות", שלכל דגל היה אותות צבעים סימנים צורות וסמלים שונים. ודוגמא לדבר:

דגל מחנה יהודה במזרח ועליו הייתה מצויירת צורת אריה.

דגל מחנה ראובן בדרום ועליו צורת דודאים.

דגל מחנה אפרים במערב ועליו צורת שור.

דגל מחנה דן בצפון ועליו צורת נשר.

ומוסיף השל"ה הקדוש (תורה שבכתב דרך חיים תוכחות מוסר ד"ה איש על דגלו) ומביא בשם האר"י הקדוש, כשם שהיו ארבעה דגלים במדבר, כך יש ארבעה חלקים בישראל החלוקים במנהגיהם, ספרד, אשכנז, קטלוניא [מחוז בספרד] ואטליה. ולכל אחד יש לו להישאר בדגלו ולנהוג כמנהגו ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. עד כאן דבריו.

ללמדנו כמה חשיבות של כל מנהג ומנהג כדוגמת כל דגל ודגל ועל אף שהיה שונה בצבעו וסימניו, זה היה הייחוד שהיה בו "לאותות לבית אבותיו"!

שבת שלום