מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - בני התורה לגיונו של מלך

”וידבר ה‘ אל משה לאמר. אך את מטה לוי לא תפקד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל“:

”כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו“ (רש“י) ע“פ מדרש תנחומא ט“ו)

ישנם החושבים שכינוים של הלויים ”לגיון של מלך“ הוא עניין מוסרי גרידא. אך לא כן הוא. מצינו בדברי הרמב“ם, בספרו הגדול היד החזקה, שייחס למעלה זו של הלויים הלכות למעשה, וכך הם דבריו (פי“ג מהל‘ שמיטה ויובל הלכה י“א - י“ב). בתחילה מתאר הרמב“ם את מעלתם המיוחדת של הלויים: ”יראה לי, שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם, אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל, הרי הכוהנים והלויים באותן הארצות ובביזתן ככל ישראל. ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה‘ לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: ’יורו משפיך ליעקב ותורתך לישראל‘. לפיכך הובדלו מדרכי העולם: לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכוח גופן, אלא הם חיל השם, שנאמר: ’ברך ה‘ חילו‘. והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר: ’אני חלקך ונחלתך‘“ עכ“ל.

מכאן ממשיך הרמב“ם ומשווה את מעלת הלויים לדרגתם של לומדי התורה (שם י“ג): ”ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה‘ לשרתו ולעובדו לדעה את ה‘, והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם - הרי נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה‘ חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזכה לכוהנים ללויים. הרי דוד ע“ה אומר (תהילים ט“ז, ה‘): ’ה‘ מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי‘“, עכ“ל.

מבואר בדברי הרמב“ם, שלומדי התורה זוכים גם בעולם הזה לסיפוק צרכיהם, כשם שהלויים זכו לכך. מהו ”סיפוק הצרכים“ המדובר? ניתן לבאר באופן הבא: התורה נותנת חיים ללומדיה. היא מפתחת אצלם חריפות מוח וחדות מחשבה אשר עולות על לימודי כל החכמות שבעולם. עומק החשיבה הייחודי הזה - הוא המאפשר לתלמידי החכמים לספק את צרכיהם בעולם הזה.

פעם היה סוחר גדול שעינו הייתה צרה בבני התורה, על אשר הם מקבלים תרומות רבות מאנשים עשירים שבכל קצוות הארץ, אך הם עצמם אינם פועלים מעצמם כלום לפרנסת ביתם. אותו סוחר יזם אסיפה של כמה עשירים, ודיבר בפניהם דברי שטנה כנגד לומדי התורה. הוא טען באוזני חבריו העשירים כי על אותם בני התורה לצאת ולעבוד בעצמם כדי לפרנס את עצמם! שמעו העשירים את דבריו, והחליטו לכנס את ראשי הישיבות, לפרוס בפניהם את טענות אותו עשיר ולשמוע מה בפיהם. עמד אחד מראשי הישיבות ואמר: כיון שבני התורה מפותחים בשכלם מאוד, עדיף שימשיכו להשקיע את חייהם בלימוד התורה1 זאת משום שאם יצאו לשוק המסחר הרי שהם מסוגלים להשתלט עליו בנקל, ולהושיב בצד את כל עשירי הארץ והעולם...

אחד המשכילים ח.נ.ב. התבטא פעם, שהוא אינו מאף אחד בעולם חוץ מבחורי הישיבות, אשר יש להם שכל חריף מאוד, ואתם אינו יכול להתמודד! זו היא ההערכה האמתית של בני התורה, וכך ידעו והסכימו כל החכמים שבכל דור ודור.

פרפראות - ככל אשר ציווה ה‘ את משה

”ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה‘ את משה כן חנו לדגליהם וכן נסעו איש למשפחתיו על בית אבתיו“.

התורה מלמדת זכות על עם ישראל, אשר שמח לקיים את דברי הקב“ה מפי משה, ולא התווכחו הדגלים ביניהם מי יסע ראשון ומי שני, אלא קיימו את רצון ה‘ בשמחה וללא שום קינאה.