מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי שיחות ומאמרים - כפרת העולם תלויה בווידוי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - כפרת העולם תלויה בווידוי

”איש או אשה כי עשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה‘ ואשמה הנפש ההיא. והתוודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יוסיף עליו ונתן לאשר אשם לו“:

הפסוקים עוסקים באדם שחייב ממון לחברו ונתבע לשלם אותו, אולם הוא הכחיש ונשבע לשקר. אותו אדם לא רק שעבר על איסור שבין אדם לחברו, אלא הוסיף על חטאתו ונשבע בשם ה‘ לשקר, ובזה עבר על איסור שבין אדם למקום: ”למעול מעל בה‘“. הוא מחויב לשלם קרן וחומש ולהביא קרבן אשם.

המעניין הוא שחיוב הקרבן הוא רק במצב שהחוטא הודה על שנשבע לשקר. אילו לא הודה החוטא, אלא שיקרו הוכח בצורה אחרת - באו עדים והעידו שנשבע לשקר - לא יהיה חייב בקרבן אשם. הטעם הוא, שחיוב הקרבן קיים רק כאשר אדם הודה מעצמו וחזר בתשובה. אם האדם אינו חוזר בתשובה ואינו מתוודה (אלא נאלץ להודות בגלל העדים שהעידו נגדו) - הרי ש“זבח רשעים תועבה“, ומה יועיל לו הקרבן? על כן אומר רש“י: ”‘והתוודו‘ - עד שיודה בדבר“. רק אז נתכפר לו.

ידועה קושיית המפרשים על לשון הכתוב: מדוע נאמר ”והתוודו“ בלשון רבים? והלא המכחיש הוא עצמו שמודה! מסביר הראב“ע, שכוונת הכתוב לכלול בין איש ובין אשה (ועיין לרמב“ן מה שהסתפק בזה).

ה‘אור החיים‘ הקדוש דייק, שלגבי הווידוי נקטה התורה בלשון רבים: ”והתוודו“, ואילו לגבי חובת האשם השתמשה בלשון יחיד: ”והשיב את אשמו“. ההסבר לכך הוא, שבחיוב הקרבן יש הבדל בין עשיר ועני, וכל אחד מהם מביא קרבן אחר. לכן נקטה התורה בלשון יחיד, כי הקרבן מותאם לכל אחד מהם באופן שונה. אולם לגבי הווידוי - בזה אין הבדל בין עשיר לעני, וכולם נכללים בלשון הרבים.

יש המסבירים ”והתוודו“ בלשון רבים, שהכוונה הים לנתבע והן לתובע. כי אמנם הנתבע שנדרש לשלם את חובו נשבע לשקר, ובכך הראה כי אינו מאמין שיש מי ששומע ורואה אותו מלמעלה, והרי הוא כופר בבורא העולם - אולם גם על התובע עצמו מוטלת אחריות, שכן הוא גרם שהנשבע נשבע לשקר. לכן שניהם נושאים באחריות לעוון שהתרחש, ומכאן לשון הרבים ”והתוודו“.

הלכה בפרשה

”דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמר להם“.

שאלה: ברצוננו להנפיק מדליון שעליו תופיע ”ברכת כוהנים“ בכתב עברי עתיק מצדו האחד, ומצדו השני את שלושת הפסוקים של ברכת כוהנים בכתב אשורית. האם יש בזה בעיה הלכתית?

תשובה: נוסח ברכת כוהנים, שנמצא בחפירות כתף הינום בירושלים, כתוב בכתב עברי עתיק ולא בכתב אשורי. לפי הדין, קדושת האותיות חלה רק בכתב אשורי ולא על הכתב העברי, ועוד, ששם האותיות נכתבו בדרך של ”חק תוכות“, לכן ודאי מותרת הוצאת המדליון, לפי הצעתכם.

באשר לצד השני של המדליון, שעליו יוטבעו מילים מברכת כוהנים בכתב אשורי לפי בחירתכם - יש להקפיד שלא יוטבעו יותר משלושה מלים בכל שורה, וכמו כן שם ה‘ יצוין כקובל באות ה‘ בלבד.

אכן אין כל בעיה כמקובל באות ה‘ בלבד.

יש להדגיש שהדבר נעשה לשם מדליון בלבד, כמו כן צריך להזהיר את הקונים שלא ייכנסו עם המדליון למקומות שאינם נקיים. מומלץ להתקין עיטוף מתאים וקבוע (מפלסטיק שקוף) שיאפשר כניסה למקומות שאינם נקיים, כאשר המדליון מוצנע מתחת לחולצה מעיל וכדומה.